הרהורים על מקומו של התפקיד בשירות הצבאי- קב"נית במיל' שירלי קורין
הורים רבים מתמקדים בשלב טרום השירות הצבאי בתפקיד אותו ילדיהם ימלאו בתקופת השירות הצבאי. הם רוצים להבטיח שהתפקיד יהיה מוצלח ויוקרתי ככל האפשר, רצוי גם כזה שיאפשר אופק תעסוקתי לאחר השירות הצבאי, ויוצאים מתוך הנחה שתפקיד מוצלח משמע שירות מוצלח. האומנם?
אנחנו חיים בחברה הישגית שערך ההצלחה תופס בה מקום נכבד וגבוה בסל הערכים האישי שכל אחד מאיתנו מאמץ.
חשיבותו של ערך זה באה לידי ביטוי בבואנו להעריך אדם חדש שאיננו מכירים. בין אם זה בני זוג פוטנציאלים, או חבר, אחת השאלות הראשונות שנשאל אותו היא "מה אתה עושה בחיים" כאילו המקצוע הוא המרכיב המשמעותי ביותר בזהותנו. כך אנו עלולים לפספס בני זוג רבים שאולי יכלו להתאים לנו ולהסב לנו אושר, וחברים שונים מאיתנו, שיכלו להרחיב ולרווח את מנעד האפשרויות החברתיות שלנו.
אנחנו יודעים שאנו טועים לעיתים, בצמצומו של אדם לכדי מקצוע ותפקיד בלבד. למרות זאת, כשנפגוש אדם בעל מקצוע שנתפס כיוקרתי יותר, אנו עלולים להיות מושפעים מכך ולהתייחס אליו בצורה מסוימת, וגם לגזור מאותה השתייכות מקצועית, גם שלל תכונות ומאפיינים נוספים שיכולים לתת לנו תמונה מלאה יותר אודותיו, ולהיפך. אם מדובר במקצוע לא נחשב, נסיק שבעל המקצוע ניחן בתכונות ויכולות אחרות.
האם התפקיד או המקצוע הם אכן הדבר החשוב ביותר בהגדרת הזהות העצמית שלנו? כיום יותר מאשר בעבר, אנשים רבים עושים הסבה מקצועית. ההבנה שאנחנו יותר מהזהות המקצועית שלנו, מתחילה לחלחל ולהתבטא באופן מעשי, גם בהתנסויות המקצועיות ובתפקידים השונים שאנו מאפשרים לעצמנו במהלך החיים. כמו גם מחוץ לתחום העבודה, בפיתוח תחביבים ותחומי עניין שונים.
אז מדוע, למרות ניסיון החיים שלנו, כשאנו מדברים עם הילדים שאוטוטו מתגייסים, נדגיש בפניהם קודם כל את חשיבות התפקיד?
בכך אנחנו מעבירים מסר שהתפקיד הוא חזות הכל. כאילו לכאורה, אם התפקיד אינו 'תפקיד משמעותי' אזי השירות הצבאי הוא בזבוז זמן. בצבא כידוע, לא תמיד מתקבלים לאן שרוצים, לכן הדגשת התפקיד על פני כל דבר אחר, זאת טעות.
המקום הראשון הבולט ביותר בו אנו מוגדרים על פי התפקיד שלנו הוא הצבא. לראשונה בחיינו אנו בוחרים מקצוע, במגבלות האפשר והנתונים האישיים שלנו, שילווה אותנו בשנתיים שלוש הקרובות.
איני ממעיטה בערכו של התפקיד, אך כקב"נית במילואים, שפוגשת את החיילים שזקוקים לטיפול נפשי, אחרי שכבר התגייסו ושובצו לתפקידים השונים, אני יכולה להעיד ואילו היו יכולים לספר- גם הם היו אומרים לכם בסוד, שהתפקיד זה לא הכל.
טיפלתי בלא מעט חיילים ששובצו לתפקיד הנחשק לו ייחלו טרם השירות, שירתו בו ובכל זאת, סבלו ממצוקה נפשית שהצריכה אותם להזדקק לשירותי בריאות הנפש בצבא. זאת מכיוון ש'דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ולא 'כל הנוצץ זהב', וגם אין להתעלם מקיומם של מרכיבים נוספים, שתורמים או מחבלים, ביכולת ההתמודדות שלנו עם מצבים ותפקידים שונים, מעבר לנתונים האישיים היבשים.
לעומתם אחרים, אולי לא שובצו לתפקיד הרצוי, אך השכילו לפתח יכולות התמודדות טובות יותר, טרם השירות הצבאי. וכך הצליחו להתגבר על אכזבות כאלו ואחרות, שזימן להם השירות הצבאי ולמצוא משמעות גם במקומות פחות נוצצים.
אז מה עושים?
כהורים, ניסיון החיים המקצועי שלכם הוא מידע חשוב ביותר עבורם. לכל תפקיד ומקצוע כידוע, יש יתרונות וחסרונות. זה הזמן לשתף אותם בניסיון התעסוקתי שלכם לאורך חייכם, בתפקידים השונים אותם מילאתם, על הצדדים הטובים יותר ופחות שקיימים בכל תפקיד. ככל שהתמונה שיקבלו תהיה מאוזנת יותר, מלאה ומשקפת את המציאות בפועל, כך ייטב.
בבואם להתמודד עם מילוי התפקיד הראשון המשמעותי בחייהם, וכמובן גם אחר כך, לאחר השירות הצבאי. הציפיות שלהם יהיו מציאותיות יותר ויסייעו להם להתמודד עם התפקיד, יהיה אשר יהיה, בצורה טובה יותר.
מחברת הכתבה: שירלי קורין
מספר טלפון:050-6998715
מייל: [email protected]
