צפריר, שיפוצניק-ידי-זהב, הגיע אלי נסער כולו, כאילו נפלו השמים ישר על ראשו וכך סיפר לי: ל' הוא לקוח חדש שמעוניין בשיפוץ. אל צפריר הוא פנה בהמלצת לקוח אחר, ותיק ומרוצה מאוד, אך בכל זאת התעקש לקבל ממליצים נוספים, ואף בחן את העבודות בעיניו.
המשוב שקיבל, העיד על האמינות של צפריר, על האיכות של עבודותיו, בקיצור – "הרי אתה מכיר אותי", קיצר צפריר את הסיפור. אבל את ל' זה עדיין לא סיפק. בעת שקבע פגישה להצעת מחיר, ביקש ממליצים נוספים עם עבודות בהיקפים גדולים יותר ממה שראה. "אם אין", אמר, "אז אין עבודה".
הבעיה שעבודות בהיקף דומה ביצע צפריר לפני זמן רב וחשש להפנות אליהן. "בא לי לנפנף את הנודניק הזה! מההתחלה הוא קיבל עלי המלצה – למה הוא דורש עוד ועוד? למה הוא לא מאמין לי?" צפריר כעס ושקל לוותר על העבודה.
הקורא הנבון בודאי אומר לעצמו עכשיו: מה הבעיה של הצפריר הזה? בא אליו לקוח קפדן, רוצה לבצע שיפוץ ומבקש לוודא שהשיפוצניק לא ישאיר אותו באמצע העבודה – נשמע מוצדק. הלא כולנו מכירים סיפורי בלהות, שהתחילו בשיפוץ תמים והסתיימו במאבק עם שיפוצניק – כלל וכלל לא נעים. אבל צריך לזכור שהכל שאלה של פרספקטיבה – תלוי מאיזו זווית מסתכלים על הדברים. צפריר, בראייתו, חש שמטילים ספק באמינותו. הוא חושש מהאתגר שמציב לו ל', המבקש שתסופק לו הוכחה באשר לכישוריו ואמינותו של צפריר בטרם העבודה מתחילה. נימוקו של צפריר: "הרי אתה מכיר אותי, גם הממליץ מכיר אותי – אני הרי מעולה וישר כסרגל".
מצידנו הקוראים או מצד ל' הסיפור שונה: ל' מעוניין מאוד בשירותיו של צפריר ואף מחזר אחריו, אחרת לא היה טורח לבדוק עבודות שלו ולקבוע עימו פגישה. ל' הוא צרכן נבון, נוהג ב"כבדהו וחשדהו".
לבסוף, בחר צפריר לשמור את הכעס ולעמוד לרגע מנקודת המבט השונה משלו: את פגישתו עם ל' הוא פתח דווקא בנדיבות והחמיא ל-ל' על קפדנותו וחכמתו הצרכנית. כך קיבל צפריר את העבודה ו-ל' ויתר על חובת ההוכחה – כלומר, על הממליצים הנוספים. תראו מה שנדיבות יכולה לעשות…
עוד על המאמן נפתלי ופרטי קשר : www.coach-naftali.co.il
