מחלת ניוון רשתית, הידועה גם בתור "ניוון מקולרי גילי" (AMD), היא מחלת עיניים חמורה הנחשבת לגורם עיקרי לעיוורון בגילים מבוגרים בישראל וברוב מדינות העולם המערבי. היא באה לידי ביטוי בפגיעה במקולה, אזור קטן במרכז הרשתית האחראי על היכולת שלנו לראות בחדות ולבצע פעולות בסיסיות דוגמת קריאה או נהיגה. המחלה גורמת לתאים באזור זה להתנוון או למות, ומכאן הדרך לפגיעה משמעותית בראייה אינה ארוכה כלל.
על רקע העובדה שמדובר במחלה שמתפתחת באופן הדרגתי, ומפני שניתן להקל על הנזק שהיא גורמת בדרכים שונות, חשוב להבין היטב מול מה אנחנו מתמודדים. זוהי בדיוק מטרת המאמר הנוכחי.
גורמי הסיכון העיקריים לניוון רשתית
כפי שניתן להסיק משם המחלה, אוכלוסיית הסיכון העיקרי של ניוון רשתית היא מבוגרים. הסיכויים למחלה עולים עם הגיל עקב הפגיעה בתפקוד שכבת הפיגמנט, שמביא להפחתה באספקת החמצן בעין – מה שעלול לגרום למוות של התאים החיוניים באזור המקולה. ברוב המקרים המחלה תתפתח החל מגיל 65 לערך, אם כי ייתכן שאדם יסבול ממנה גם קודם לכן.
ישנם גורמים נוספים שעלולים להגדיל את הסבירות לניוון רשתית, דוגמת:
- תורשה – היסטוריה משפחתית של המחלה
- מגדר – המחלה שכיחה יותר בקרב נשים
- עישון
- השמנת יתר
- לחץ דם גבוה
- חשיפת יתר לשמש
למה גורמת המחלה?
ישנן מחלות עינייים שמתפתחות במשך שנים בלי שמבחינים בהן: הדוגמה המובהקת היא כמובן גלאוקומה, אשר אחוז משמעותי מהחווים אותה אינם מודעים לקיומה כלל. ניוון רשתית מתפתח אף הוא בצורה הדרגתית, ולעיתים קרובות גם איטית באופן יחסי, אולם התסמינים נוטים להיות נוכחים.
השלב הראשון בניוון הוא "השלב היבש". המחלה לרוב תתחיל עם הופעת דרוזנים, מעין משקעים שומניים בעלי גוון צהבהב במקולה. שלב זה מאופיין בפגיעה בתאים הממוקמים מתחת לרשתית, והשפעותיו על הראייה כוללות בין השאר קושי בראיית לילה או ירידה ברמת הרגישות לאור. בשלב ההתחלתי של המצב היבש, הפגיעה בראייה אכן מועטה יחסית אולם היא עלולה להתגבר בהדרגה. בשלבים היותר מתקדמים של המחלה, בהם הגודל וכמות הדרוזנים גדלה, הפגיעה בראייה הופכת להיות מאוד משמעותית.
ככל שעוברות השנים, גדלים הסיכויים שהמחלה תגיע לשלב השני והחמור ביותר שלה – "השלב הרטוב", שמופיע אצל כ-20-10% מהמבוגרים מעל גיל 75. בשלב זה צומחים כלי דם פתולוגים בשכבה הדמית על מנת להתמודד עם המחסור בחמצן באזור המקולה. כלי הדם מתקדמים לחלק מרקמות העין, תוך שהם גורמים לדליפה של דם, נוזלים או שומנים לרשתית ובסמוך לה.
השלב הרטוב מאופיין בירידה חדה וקיצונית בראייה: תחילה עם תסמינים דוגמת טשטוש בראייה והופעת כתמים בשדה הראייה, ועד למצב אפשרי של עיוורון מוחלט. על המורכבות תעיד העובדה שכ-90% מהמצבים בהם הניוון גורם לאובדן ראייה משמעותי, נובעים מהשלב הרטוב.
אבחון ניוון רשתית
אחת הבעיות העיקריות עם ניוון רשתית היא שלא פעם המחלה מאובחנת רק בשלבים מאוחרים מדי, או כאשר נגרם נזק חמור שעלול גם להיות בלתי הפיך, וזאת למרות שתסמיני המחלה הם לכאורה ברורים. במספר לא מבוטל של מקרים רק אחת העיניים נפגעות, ולמוח יש את היכולת לפצות על הפגיעה בה ו"להסתיר" את המחלה. בתרחיש המקובל, חולים רבים מרגישים שהראייה שלהם נפגעת וניגשים לאבחון רק במצב בו יש כבר פגיעה בשתי העיניים, הגורמת להשפעה שלילית על הראייה שקשה להתעלם ממנה.
במצב הדברים הזה חשוב שאנשים הנמצאים באוכלוסיית הסיכון – בעיקר מבוגרים מגיל חמישים ואילך, בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה או אנשים שכבר חווים תסמינים שעלולים להצביע עליה – יגשו לאבחון יזום באופן תקופתי.
איך ניתן להתמודד עם המחלה?
טיפול בניוון רשתית מיועד להאט את קצב התפתחות המחלה ולהקל ככל שניתן על התסמינים והפגיעה בראייה שהיא טומנת בחובה. יש לציין, עם זאת, שהטיפול הקונבציונלי במחלה נחשב למוגבל. מרגע שנעשתה כבר פגיעה בראייה כתוצאה מניוון מקולרי לרוב אי אפשר לתקן אותה, והדגש הוא על מניעת הידרדרות ופגיעה נוספת.
הטיפול משתנה בהתאם לקצב התפתחות המחלה, כאשר בשלב היבש ייתכן שההמלצה תהיה על נטילת ויטמינים, נוגדי חמצון, מינרלים ותוספי מזון שעשויים להפחית את הידרדרות הראייה. בשלב הרטוב ניתן לעכב את ההתקדמות שלה באמצעות הזרקת תרופות המביאות לעצירת קצב הצמיחה של תאי הדם הלא רצויים: בעיקר אווסטין, איליה או לוסטניס. מדובר בטיפול שמאפשר לעיתים למצוא פתרון במחלה שההתמודדות עם השלבים המאוחרים שלה הייתה עד כה כמעט בלתי אפשרית.
מומלץ בכל אחד מהמקרים לשקול לצד הטיפול הקונבנציונלי גם טיפול טבעי בניוון רשתית, בדמות כלים דוגמת דיקור סיני או צמחי מרפא. טיפול בהתאם לעקרונות הרפואה הסינית עשוי להקל על מעבר הדם והחמצן לרשתית, להקטין את הפגיעה בתאי המקולה ולשפר את תפקוד הראייה לאין ערוך.
