"אלף נשיקות לך, אהובתי. כך גומרים האוֹהבים את כל כל המכתבים שלאהוּבותיהם הם כותבים…." למי כתב המאהב העברי, אבשלום פיינברג, את הבלדה היפהפיה הזו? האם לשרה הדעתנית והחכמה או אולי לרבקה השובבה והקלילה?
אבשלום נולד לפאני וישראל (לוליק) פיינברג. תינוק קטן וחלש היה שלא היו לו סיכויים רבים לשרוד, למרות הכל התאושש והתחזק. בטקס ברית המילה, כשהכריז אביו על השם שבחר, המוהל ווהאורחים הוכו בתדהמה, בחדר השתררה דממה, אבל לוליק שב והכריז: "אבשלום! זה יהיה שמו של התינוק". כולם ידעו, השם הזה צופן בחובו סכנות וטרגדיות, בדיוק כשמו של אבשלום התנ"כי…. האמנם ?
אבשלום גדל להיות ילד סקרן, תאב דעת, חסון ואמיץ. כבר מגיל צעיר הצטיין בכל. בגיל חמש ידע קרוא וכתוב, בגיל שש עברה המשפחה ליפו ואבשלום נשלח ללמוד ערבית וקוראן ב"כותב" ("חדר" מוסלמי). הוא שלט כמה שפות: עברית, ערבית, צרפתית, יידיש ואנגלית. כשהיה בן חמש עשרה נשלח ללמוד פריז. כשחזר התחבר אל אהרון אהרונסון מייסד ארגון ניל"י והצטרף כחבר לארגון המחתרתי.
בבית אהרונסון הכיר אבשלום את שתי אחיותיו של אהרון, את שרה הבכורה ואת רבקה הצעירה. הבחירה הייתה קשה עבור אבשלום הרומנטיקן והוא התאהב בשתיהן….בעשרות המכתבים שהוא שולח לכל אחת מהן וגם לשתיהן ביחד מתגלה נפש פיוטית ויכולת כתיבה יצירתית ביותר. כל מכתב נפתח בכינוי חיבה לנמענת, ואין כינוי חיבה שחוזר על עצמו…. "ילדה שכולה אור", "חתלתול אהוב". "חמדת לבי", "עוללי היקרים" ועוד ועוד…. אז את מי הוא אהב יותר? ולמי הוא כתב את "אלף נשיקות"? חד משמעית לא לרבקה שהייתה מאורסת ליהודי אמריקאי עשיר. אהבתו הייתה נתונה לשרה שהייתה נשואה, למרות רצונה, ליהודי בולגרי וברחה ממנו.
אבשלום יוצא למצרים במטרה לחדש את הקשר עם הבריטים. שרה חרדה לשלומו ומבקשת ממנו לא לצאת. הוא עונה לה בחיוכו המקסים: "אם תינשאי לי לא אלך". שרה חייכה וענתה בעצב "אי אפשר אבשלום, אשת איש אנוכי…."
הנבואה התגשמה. אבשלום נרצח בחולות סיני. תעלומת מותו של אבשלום פיינברג העסיקה את הישוב שנים רבות מאחר ולא נמצאה גופתו. חמישים שנה מאוחר יותר נמצאו שרידי הגופה בחולות סיני ע"י קצין צה"ל, ד"ר בן אלקנה והובאו לקבורה בהר הרצל.
