במהלך כל הצעדה ליוויתי את שמוליק, עיוור הנעזר בכלב נחייה, ושאלתי אותו כמה עיוורים יש בישראל? תשובתו הייתה: שבעה מיליון…
חשבתי עד כמה הוא צודק בתשובתו זו. אנו עיוורים מלראות כמה דברים טובים יש במדינת ישראל.
פועלו החלוצי של בית הספר לכלבי נחייה לעיוורים הינו מופת של פעילות ועשייה, במישור הציוני, במישור היהודי ובמישור הישראלי.
כל מי שנחשף לנושא עומד נפעם מול הפרויקט המרהיב של הקמת ותפעול המרכז הישראלי לכלבי נחייה.
נמלאנו גאווה מכמות האנשים הרבה שצעדה בסך, כ-200 איש בסה"כ, עיוורים וכלביהם, תלמידים עם גורי כלבים, משפחות שלמות על נשיהן וטפם יחד עם הכלבים שהם משמשים להם משפחה אומנת, כולם לבושים בחולצות צהובות ואחידות עם סמל המרכז עליהם. גם תלמידי ביה"ס בליך בעיר ליוו את הצועדים. זה היה מחמם את הלב לראות את בני הנוער הנלהבים והנרגשים מלווים כל אחד מהם עיוור או עיוורת עם כלב נחייה.
הקהל צעד לאורך רחוב ביאליק משני צדדיו, דרך בית קריניצי, רחוב הרו"אה והתכנס בכיכר אורדע תוך קולות תרועה ועידוד מלווים במחיאות כפיים מהקהל הרב משני צידי המדרכה. נהגים התבוננו משתאים בתהלוכה הססגונית, וצפרו לאות עידוד.
זה היה מדהים ומרגש לראות את הכלבים צועדים בבטחה ומובילים בגאון את בעליהם הנרגשים, העיוורים, על אף הדוחק והלחץ, והמהמורות הרבות שבדרך. הכלבים ובעליהם עמדו במשימה בכבוד ראוי להערכה.
נוח בראון והמרכז הישראלי לכלבי נחייה הם פורצי דרך. עבודתם החלוצית בהקמת ותפעול בית הספר לכלבי נחייה בבית עובד, "פקחה את העיניים" לאנשים רבים, פשוטו כמשמעו. זוהי הציונות ברמתה הבסיסית ביותר. עיוורים ולקויי ראייה רבים בישראל יכולים לתפקד בחברה בצורה עצמאית יותר בעזרת כלב הנחייה המשמש להם לעיניים.
פעילות המרכז תורמת גם נדבך חינוכי חשוב מאין כמוהו. במהלך 10 השנים האחרונות הבאתי תלמידים רבים, מבוגרים כילדים לשיעור חוויתי בבית הספר לכלבי נחייה לעיוורים. ניתן בהחלט לומר כי דורות של תלמידים נחשפו לפעילות המרכז וחוו שיחה עם אדם עיוור לראשונה בחייהם. דבר זה חשוב מאין כמותו גם בכדי להגיע אל קהל רחב יותר.
במסגרת ההרצאות הניתנות במרכז נחשפים התלמידים צעד אחרי צעד ולומדים את כל הפרוצדורה של הכשרת כלב נחייה לעיוור: מרגע הלידה, בדיקת השגר, בחירת הגורים הנבחרים, האימוץ ע"י משפחות אומנה, האילוף מגיל חצי שנה של אלו ששרדו את "קורס הטיס של הכלבים", החשיבות של סירוס ועיקור של כלבים בכלל ושל כלבי נחייה לעיוורים בפרט, האילוף הייעודי, ההכנה של העיוורים לקראת קבלת הכלב שלהם, והשיא, כלומר הזיווג המרגש שבין העיוור לכלב שילווה אותו בשנים הבאות, האילוף והחינוך של שניהם יחד עד להפיכתם לצוות מיומן ואוהב, ולבסוף "שחרור" של העיוור וכלבו לניהול חיים עצמאיים ופרודוקטיביים בחברה.
רשימת הירוקים ברמת גן חרתה על דיגלה ובמצעה את הנושאים החברתיים במקביל לנושאים הסביבתיים, שכן הסביבה היא סביבת מחייתו של האדם, המושא העיקרי לדאגתנו.
ובנימה אישית יותר, במשך כ-3 שעות ליוויתי באופן אישי אנשים עיוורים, ושמתי לב לדברים אשר אנו, האוכלוסייה הרואה, בד"כ לא שמים לב אליהם, לאנשים בעלי צרכים מיוחדים יש צורך להתאים את הטופוגרפיה של העיר שתתאים לצורכיהם. למשל, ה"פיטריות" במדרכות, אותן מהמורות בטון המיועדות למנוע חנייה של כלי רכב על המדרכה, עלולות להיות מכשול ברור לפני עיוור הנעזר במקל עיוורים, ולהזיק לו. גזם עצים וגינה המושלך כלאחר יד על המדרכות ובכבישים, עלול להוות סכנת מוות לעיוורים ולבעלי נכויות אחרות. סביב כל גזע עץ הנטוע במדרכה יש בור השקיה, נמוך מגובה המדרכה, דבר מסוכן מאד עבור עיוורים.
ניתן למלא את הבור במשטח גומי מיוחד, המשווה את הגובה עם המדרכה מחד, ומאפשר השקיה של העץ מאידך. יש הרבה מה לעשות ברמת עבור האוכלוסייה בכלל, ועבור אנשים עם צרכים מיוחדים בפרט. כניסה של נציגים ירוקים רבים למועצת העיר, ובייחוד ראשות העירייה, תאפשר להעלות על סדר היום הציבורי את הנושאים הסביבתיים הירוקים כמו גם את הנושאים החברתיים של דאגה לציבור ולפרט. לסיכום – צעדת העיוורים עם כלבי הנחייה ברמת גן פקחה את עיני תושבי העיר, ואלה פתחו את ידיהם וליבם לאמץ אנשים ובעלי חיים מופלאים אלה.
