תאונת דרכים עם אופניים חשמליים בדרך לעבודה

אדם נסע על אופניים חשמליים בדרך לעבודה ונפגע בתאונה שהוגדרה תאונת פגע וברח.

הוגשה תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

במסגרת המשפט עלו מספר סוגיות משפטיות:

האם תאונה עם אופניים חשמליים נחשבת תאונת דרכים ?

האם תאונת דרכים בדרך לעבודה נחשבת תאונת עבודה ?

תאונת דרכים אופניים חשמליים – האם אופניים חשמליים נחשבים "רכב מנועי" ?

בית המשפט פסק כי האופניים החשמליים הם כלי רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע.

אמנם, במקרה אחר בו נדונה שאלת סיווגם של האופניים החשמליים, התבסס בית המשפט על טענה כי באופניים החשמליים נעשה שימוש משולב, פיזי ומכני והגיע למסקנה כי אין המדובר בכלי רכב הנע בכוח מכני.

אולם, בספרו, "תאונות דרכים" התייחס כב' השופט (בדימ') א. ריבלין להגדרת הכוח המכני שבחוק הפלת"ד (במהדורה רביעית, 2011 בעמ' 91):

""רכב המונע בכוח מכני" אינו אלא רכב הנע בכוח מוטורי. גם רכב אשר מותקן בו מנוע, וזה לא הופעל בעת הנסיעה – למשל, כלי רכב שנדחף או הידרדר בירידה, או אופניים הנושאים מנוע עזר שהופעלו באמצעות דוושת רגל – הם "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק והשימוש שנעשה בו הוא בגדר "שימוש ברכב מנועי", כהגדרתו בחוק הפיצויים." האופניים החשמליים הנעים כיום בכבישי הארץ, בהחלט עונים על ההגדרה של כלי רכב הנע בכוח מיכני.

האם התאונה היתה תאונת עבודה ?

סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב התשנ"ה-1995 קובע:

""רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.

תאונת דרכים בדרך לעבודה היא הרחבה של הקריטריונים של תאונה בעבודה ולפיכך, יש לפרשה על פי תכליתה. סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי קובע חזקה המרחיבה את מושג התאונה בעבודה כך שלא מדובר אך ורק בתאונה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה אלא גם תוך כדי המצאות בדרך לעבודה ועקב סיכוני הדרך. בעקרון, מטרת ביטוח נפגעי עבודה הינה להעניק כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו במקום העבודה. יחד עם זאת, הענקת כיסוי ביטוחי לעובד בדרך מביתו למקום עבודתו מהווה הרחבת ביטוח היסוד ולפיכך ביטוח זה הוגבל אך ורק לסיכוני הדרך. מטבע הדברים, סיכוני הדרך הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד.

חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובע.

על פי הפסיקה, "הדרך המקובלת" היא כל דרך מקובלת על העובד שבו מדובר. אם יוכח שפלוני נוסע יום יום לעבודתו בדרך מסוימת, הרי היא הדרך המקובלת.

"הדרך המקובלת" אינה חייבת להיות דווקא דרך מסוימת אחת.

כך נקבע בדב"ע לא/0-38 קרמני – המוסד, פד"ע ב 312:

"בתנאי העיור של היום, ברור שיותר מדרך אחת מביאה ממקום אחד למשנהו, ולא הדרך הקצרה ביותר היא מן ההכרח הנוחה ביותר, ועל כן המקובלת. אין כל צורך בראיות לכך שבכל עיר גדולה יגיעו הנוהגים בכלי רכב לעבודתם בדרכים שונות, אף אם נקודת המוצא היא אותה. יש ואחד יעדיף דרך ' מרומזרת', יש ואחד יעדיף סמטאות שאין בהן תנועה רבה, אף אם היא ארוכה יותר, יש ואחד יעדיף את דרך המלך, ויש ואחד יעדיף דרך חד-סטרית.

'הדרך המקובלת' בהקשר הדברים היא כל דרך המקובלת על העובד שבו מדובר. אם יוכח שפלוני נוסע יום יום לעבודתו בדרך מסויימת הרי היא הדרך המקובלת. כמובן שבטרם ישתכנע בית-דין כי הדרך שבה מדובר היא ' הדרך המקובלת' על אותו עובד, יתן בית-הדין את דעתו לשאלת הסבירות. …

המבחן המרכזי הוא, ככלות הכל, אם נסע העובד לעבודתו, או שעשה לעצמו".