רוצה דוגמאות? בבקשה. העגלונים בת"א – קשה לראות 50 סוסי עבודה אהה? היית שם. הניסויים בכמה קופים במכון וייצמן – וואללה קשה לראות. קלטתי אותך בפריים. היית שם. עכשיו הקטע עם הווטרינר באשקלון? וואללה קשה לראות את זה – נכנסת שוב לפריים צועקת על שוטרים.
ומה עם בתי המטבחיים שם מובלים לטבח יום יום עשרות אלפי (מאות אלפי ?) בע"ח (עגלים, פרות, תרנגולות, חזירים ועוד) שם הופכים אותם למוצרי "בשר" המוגשים בכל הקיוסקים, המסעדות והמרכולים. קשה ? לא. מה פתאום. לא רואים. אין הפגנות. אין עיכובי חקירה. אין טלביזיה אין רייטינג. שששש… הכל בסדר.
ומה עם הרפתות? שם מפרידים עגלים שזה עתה נולדו מאימותיהם ע"מ להמשיך ולקיים מחד את תעשיית החלב ומאידך לקיים את תעשיית הבשר. קשה? לא. מה פתאום. לא רואים. אין הפגנות. אין עיכובי חקירה. אין טלביזיה אין רייטינג. שששש… הכל בסדר.
ומה עם הלולים? שם מכניסים אפרוחים קטנים לשקיות ניילון וזורקים אותם לפח תוך שהם נחנקים למוות ע"מ לקיים את תעשיית הביצים. קשה? לא קשה לראות? מה פתאום. הרי לא מראים את זה. אין הפגנות. אין עיכובי חקירה. אין טלביזיה אין רייטינג. שששש… הכל בסדר.
אז תני לי להראות לך. אל תורידי את הווליום.
לפני כשנה קיבלתי מאחד הזבח"ניקים בת"א (לוחם זכויות בעלי חיים איש יקר ואמיץ) המלצה לקרוא את הספר "כל יום הוא טרבלינקה" מאת צ'רלס פאטרסון המדבר על יחסנו לבעלי חיים והשואה (אגב אבי ניצול שואה ששרד 11 מחנות ריכוז). בספר מתואר סיור בבית מטבחיים בליטא:
"מדריך הסיור הוביל את הקבוצה לעמדת תצפית המשקיפה על רחבת השחיטה. עם כל חזיר שנכבל ונתלה במהופך, שאון הצווחות מתגבר ונעשה לשאגה שקשה לשאתה. החלל נמלא ביללות רמות וביבבות חרישיות, בחרחורי גסיסה ובזעקות מעונות, ואז משתחררת הפוגה רגעית, ולאחריה באה התפרצות מחודשת, רמה מאי פעם, המעפילה לשיא מחריש אוזניים. אלא שיללותיהם של הקרבנות ולדמעותיהם של העומדים מן הצד לא נודעה השפעה כלשהיא. העובדים שיספו את גרונותיהם של החזירים בהינף סכין. בשלב הבא נכנסים לזירה "מנתחי הגופות". הם מבתרים את הגופות המצוננות לנתחים – ירכיים, צלעות, "חזה" – ואלה משונעים מטה, אל חדרי הכבישה, העישון וההמלחה.העובדים מאחסנים את הבשר המעובד בארגזים ובחביות, ואלה נישאים בידי עובדים אחרים אל משטחי ההעמסה. משאיות מובילות את משלוחי הבשר אל קרונות המשא הממתינים."
מספרים לילדנו על העוול הנורא הנגרם לקופים האלה, ובבוקר שולחים אותם לבי"ס עם שקית אוכל שבתוכה סנדוויץ' פסטראמה, גבינה משולשת ושוקו. בעבודה דופקים בצהרים איזה סטיק עסיסי, שווארמה, או את הלהיט – שניצל בבאגט – וואללה טעים. בערב שבת שמים כיפה לשנייה על הראש אומרים "יום ששי ויכולו השמים והארץ.." אוכלים עוף ותפוחי אדמה בתנור (אך איזה משפוחה..) ואז רואים ביומן ששי כתבות מזעזעות על ניסויים בבע"ח וממלמלים את ברכת ה"כושלאמא שלהם הכולרות האלה"..
צביעות. גם אני.
עמיר פרידמן
