אחר צהריים אחד, בעודי שרוע על הערסל בחצר ביתה של אחותי, מתענג על קרניה הגוועות של עוד שבת שמשית ויפה של סוף הקיץ, ניגש אלי אוהד בן החמש וברצינות תהומית שאין למעלה ממנה שאל אותי את אחת השאלות המתוקות ביותר שנשאלתי מעודי.
"תגיד אורי", הוא אמר " נמלים אוהבות צ'יפס?" אני לא יודע אם נמלים אוהבות צ'יפס או לא למרות שזה נראה לי בהחלט הגיוני שכן. אני לא מכיר מישהו שלא אוהב צ'יפס ובכל זאת השאלה הזאת של בן אחותי הציקה לי כל אותם אחר הצהריים והמשיכה ללוות אותי גם בכמה הימים שבאו לאחר מכן. האם נמלים באמת אוהבות צ'יפס?
ילדים מתפעלים מהבריאה בכל יום ובכל שעה, הם ממששים את העולם בידיהם הקטנטנות, מכניסים אותו לפה ויורקים מיד אם זה לא טעים וכל יום שעובר עליהם מביא עמו תובנות חדשות על איך העולם הזה פועל.
בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב ילדים לא מתבגרים כששולחים אותם עם אפוד ורובה לכבוש את בינת ג'בל, ילדים מתבגרים רק כשנגמרות להם השאלות. לא דקה אחת לפני.
מבוגרים לעומת זאת נוטים עם השנים לפתח כרס ואדישות כלפי העולם וכן, גם לשאול הרבה פחות שאלות מילדים. אולי זה מהפחד שיחשבו אותם לטיפשים ואולי זה מפני שככל שאתה מתבגר אתה מגלה בעצב שיש תשובות שאף פעם לא תבין.
אני למשל יודע שקריין החדשות לא גר ברדיו. יש לו אישה, ילדים וצרות עם וועד הבית אבל איך בדיוק זה קורה שבכל פעם שאני פותח את המקלט שלי הוא תמיד נמצא שם, לזה אין לי תשובה. יש שאלות שלא נעים לשאול כשאתה בן שלושים וחמש.
אני גם יודע שכדור הארץ לא שטוח ושמה שמחזיק אותו באוויר זה לא ארבעה פילים אפריקניים שמנים. היי אני לא טמבל. אבל אם אין פילים אז מה בכל זאת מחזיק אותו באוויר ומי קבע שהוא חייב להסתחרר ככה כל הזמן ? לא יודע.
יש כמובן את המדע שגר במכון ויצמן ושכולם אומרים שהוא נורא חכם.
המדע קרא בחייו המון ספרים, קיבל די הרבה פרסים ואפילו פרסם כמה מאמרים ב "ניו סיינטיסט" שזה התנ"ך של המדענים. כולם אומרים שאם יש לך שאלה אז הכי טוב זה ללכת ולשאול את המדע, אבל אפילו המדע מוכן להודות שהבריאות שלו כבר לא מה שהייתה פעם.
"היום" הוא אומר בשפתיים רועדות "אף אחד לא מעוניין בהסברים מורכבים. כולם רוצים הכל ומהר. אפילו אשתי כבר לא מבינה מה אני רוצה ממנה עם כל הדיבורים האלה על תורת היחסות והמפץ הגדול…".
אז אם המדע הפך לקשיש סנילי עם הפרעות דיבור קשות אין לי אלא לכוון גבוה יותר ולפנות ישירות לבוס שלו. לא. לא סטיבן הוקינג . אלוהים כמובן. אלוהים פרסם את הרומן שכבר אלפיים חמש מאות שנים לא יורד מרשימת רבי המכר ויש לו יותר סניפים מאיקאה , מקדונלדס והמוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים גם יחד.
אבל למרות שאת כל מה שאנחנו רואים מסביבנו מקובל לחשוב שהוא עשה בעשר אצבעות, אי אפשר למצוא אפילו תמונה אחת של הארכיטקט הענק הזה בארכיון העיתונות והוא גם לא ממש מתלהב לעשות ריאליטי לערוץ 2 או לענות על שאלות ב "אולפן שישי" עם אהרל'ה ברנע.
זה לא שאין לאלוהים תשובות.
יש לו כמובן דעה מנומקת על כל נושא ועניין זה רק שהדובר שלו מונע ממנו להשיב על שאלות עיתונאים, שנים שאני חושד שמי שמנהל את אלוהים לא מבין דבר ביחסי ציבור אחרת מה הטעם לשמור על עמימות כשאצל המתחרים שלך ב"ויקיפדיה" הכל זורם ונגיש בלחיצת מקש ?
רגע לפני שאני מוותר ומשלים עם זה שיש מידע על הבריאה שהוא רק ל"שותפי סוד" אני מחליט לעשות ניסיון אחרון בהחלט והולך לשמוע מה יש לפילוסופיה ההודית להגיד. כל מי שחזר מטיול תרמילים מתת היבשת ההודית יגיד לך שהבריאה מדברת נון סטופ וכל מה שהבנאדם צריך לעשות זה רק לבחור מקום שקט, להתרכז ולהקשיב.
אז אני מפנה לי בוקר אחד, לובש שרוואל לבן, שם בדיסק פלייר מוסיקה עצובה של יונקים ימיים ומתיישב עצום עיניים על מחצלת קש שגיסי הביא לי מפונה. בהתחלה אני מודה הקולות היחידים ששמעתי היו הזמזומים של המקרר במטבח. אבל כמה דקות לאחר מכן התחלתי לשמוע קולות אחרים. עצמתי את העיניים חזק יותר בשביל להתרכז במה שיש לבריאה להגיד ולמרות שהקול דיבר בשקט, כמעט בלחש, שמעתי אותו בבירור אומר לי – "כן" "מה כן ?" שאלתי מבוהל. אבל הבריאה לא הייתה במצב רוח לסמול טוקינג. "כן " היא אמרה שוב. הפעם בקול רם יותר. כשהתעקשתי פעם אחת נוספת זה כבר היה יותר מדי. " מה פה לא ברור אידיוט" אמרה הבריאה בכעס " כן, נמלים מתות על צ'יפס…!".
