רועי טל הגיע מעולם התיאטרון הקהילתי ועבר הסבה מקצועית אל תחום הפסיכולוגיה החינוכית. רועי, העוסק באבחון לקויות למידה במכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך בגבעתיים ומעניק שירות פסיכולוגי חינוכי בעיריית חולון, יסייע רבות לילד שלכם דרך אבחון, ייעוץ והדרכה.
אנו במכון דרור מקפידים לעבוד עם אנשי המקצוע המובילים והטובים ביותר בתחום, וכזה הוא הפסיכולוג רועי טל (בן 43, אב לתינוק בן שלושה חודשים), העוסק באבחון לקויות למידה אצלנו במכון. לצד עבודתו החשובה במכון דרור בתור פסיכולוג ילדים בגבעתיים, רועי מעניק טיפול פסיכולוגי לילדים ונוער ומעביר הדרכות הורים במסגרת שפ\"ח – שירות פסיכולוגי חינוכי בעיריית חולון.
רועי, איך הגעת לתחום הפסיכולוגיה?
"הגעתי מעולם התיאטרון הקהילתי והחברתי. הנחיתי סדנאות של אנשים שאינם שחקנים, שמגיעים עם לקויות קוגניטיביות או נפשיות וכאלה שמטופלים דרך הרווחה. לימדתי אותם תיאטרון וביימתי הצגות בכיכובם. הם הציגו בהצגה את הסיפור האישי שלהם ואת הרקע שממנו הגיעו. עסקתי בזה 15 שנים ובמהלך העבודה הרגשתי שאני רוצה להעמיק יותר את ההיבט הטיפולי. התיאטרון אמנם מסייע לטיפול, אבל המטרה שלו היא יותר חברתית והוא מיועד להעצמה אישית. אז בשנת 2011 החלטתי לעשות הסבה מקצועית לפסיכולוגיה. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל אביב יפו ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2018, התחלתי התמחות בשפ"ח – שירות פסיכולוגי חינוכי בעיריית חולון. שם אני עובד עם מסגרות החינוך השונות בעיר, עוסק בהדרכת הורים, ובמקביל מציע טיפולים פרטניים כמו אבחונים פסיכולוגיים ואבחונים פסיכודידקטיים לילדים ונוער במסגרת מכון דרור – פסיכולוגיה וחינוך".
מה זה פסיכולוג חינוכי ולמה החלטת להתמחות דווקא בתחום הזה?
"פסיכולוג חינוכי הינו פסיכולוג שעובד עם ילדים עד גיל 18 ועוסק גם בהדרכת הורים. אני אמון בראש ובראשונה על הקשר של הילד עם עולם הלמידה. אני חושב שיש משהו מאוד אופטימי בילדים ונוער. אפשר להגיע לשינוי גדול עם הקהלים האלו בזמן מאוד קצר. בנוסף, אני מאוד נהנה להדריך הורים ולהבין יחד איתם את הדבר הזה שנקרא הורות – עם אילו אתגרים אנחנו מתמודדים, איך אנחנו מביאים את עצמנו להורות ואיך אני שומר על האני הפנימי במקביל להורות שלי".
איך הגעת למכון דרור?
"הגעתי למכון דרור בשנת 2019. הייחוד של המכון הוא שהוא מספק שירות אישי המותאם לכל מקרה ומקרה. אנחנו מעניקים שירות בגובה העיניים, ומסבירים על תהליך האבחון כך שגם ההורה ובעיקר הילד או הנער יבינו בדיוק מה הוא כולל. האבחון מתבצע במקום נעים וכייפי שמציע מגוון רחב של משחקים, וכך מאפשר לילדים להרגיש בנוח. אנחנו מאוד קשובים לנבדקים שלנו. כך למשל, אם יש צורך אנחנו פורשים את האבחונים על פני כמה מפגשים כדי שיהיה קל יותר לילד ונוכל גם להגיע לתוצאות הטובות ביותר. בנוסף, בסיום כל תהליך אבחוני אנחנו עורכים משוב להורים ובגילאים מבוגרים יותר גם לנערות ונערים. המטרה במשוב היא שההורים והילדים יצאו מהאבחון עם הבנה יותר טובה של המצב ושל מקור הקושי. בנוסף, אנו מייעצים להם היכן הילד יכול למצוא מקורות אחרים שיספקו לו תחושת מסוגלות והצלחה".
מה בדיוק כולל האבחון ולמה הוא נועד?
"אבחון פסיכודידקטי (אבחון לקויות למידה) זה התערבות טיפולית ממוקדת שמאפשרת לנו לבחון מה המצב של הילד מבחינת הלמידה ומההיבט של הביצועים הקוגניטיביים, מוטוריים, קשביים ורגשיים. אנחנו מקבלים פנייה מההורים של ילד או נער שמתמודד עם קשיים במסגרת בית הספר. אנחנו מתחילים בשיחה מקדימה עם ההורים כדי להבין מהי סיבת הפנייה, מי יזם אותה – הם או הצוות החינוכי, מה הרקע המשפחתי והחינוכי, ומבררים אם נעשו התערבויות בנושא בעבר. כך אנחנו מקבלים תמונה רחבה יותר של המצב.
לאחר מכן, ההורים יוצאים ואני נשאר בחדר עם הילד או הנער. אני משוחח איתו ומברר מהי חווית הלמידה עבורו, עם אילו קשיים הוא מתמודד, מתי הקשיים התחילו ומה הוא היה רוצה לשנות. בנוסף, אני מנסה להכיר את הילד ברמה האישית – מהם התחביבים שלו ותחומי העניין. כך אני יוצר תחושת נינוחות ושיתוף פעולה. אני מבהיר שהאבחון הוא לא מבחן ואני לא מורה שרודף אחרי ציונים מושלמים. לילד פוטנציאל מסוים וייתכן כי יכולות אחדות שלו הינן גבוהות ויכולות אחרות הינן פחות טובות.
אז מתחיל תהליך האבחון – אני נעזר במבחני משכל שבודקים את היכולות הקוגניטיביות, בודק את הביצועים המוטוריים של הילד, את הכישורים הניהוליים שלו – כיצד הוא מתכנן פעולות, בודק את הערוץ החזותי והשמיעתי ההכרחיים ללמידה, את יכולת הקשב והריכוז וכן בודק את תהליכי הזיכרון והשליפה של המידע לטווח קצר ולטווח ארוך. לאחר מכן, אני עובר לבדוק את ההישגים של הילד בשפה העברית, בחשבון ובאנגלית כדי לנסות ולקשר בין הביצועים שלו באבחון להישגיו. בנוסף, אני בוחן את ההיבט הרגשי של הילד – מהי המוטיבציה שלו, מהו הדימוי העצמי, היכן הכוחות שלו ומהי תחושת המסוגלות. לאחר מכן, אני כותב חוות דעת מקיפה המפרטת את המסקנות שלי מהאבחון ומעניק המלצות להמשך הטיפול".
עם אילו בעיות של ילדים ונוער אתה מתמודד במסגרת שפ"ח?
"הכל – ממקרי קיצון של נטיות אובדניות, דרך התמכרויות שונות, חרדות, קשיי הסתגלות לבית הספר, חרמות, ועד ליווי של ילדים ממסגרות חינוך מיוחד וילדים על רצף האוטיזם. אחת הבעיות הנפוצות זאת ההתמכרות למסכים שהתעצמה בעקבות הקורונה. ילדים, ובעיקר בני נוער, מכורים למשחקי מחשב כמו "מיינקראפט" ונמצאים מול המסך לאורך רוב שעות היום. להורים עם ילדים שמכורים למסכים, אני ממליץ קודם כל לשבת עם הילד ולשאול אותו על המשחק הזה. שיספר לכם על העולם הזה שהוא כל כך אוהב. חוץ מזה, אנחנו חייבים לשמש כמודל לחיקוי לילדים ולא להישאב בעצמנו לטלפונים החכמים. חשוב ליצור עוד פעילויות פנאי כדי שהילד לא יעביר את הזמן רק מול המסך".
איך אתה מצליח להתחבר לילדים שאתה מטפל בהם?
"אני נפגש עם הילד בשפה שלו שהיא משחק. חדר טיפול בילדים הוא חדר עם צעצועים, משחקים וציורים. כמטפל אני תמיד מנסה להתחבר לילד שבי ולשחק עם הילד. אני גם נמצא במשחק עצמו ובמקביל צופה בו מהצד כדי לתת את הפרשנות הפסיכולוגית".
ספר על מקרה שטיפלת בו והרגשת סיפוק גדול מהעבודה שלך.
"בדרך כלל כשילדים נכנסים לחדר טיפולים שעמוס במשחקים, הם פותחים הרבה קופסאות וצעצועים ומבלגנים אותו. אחת הילדות שטיפלתי בהן הייתה מאוד מסודרת. היא שיחקה בזהירות ותמיד סידרה אחריה. כשהיא הפסידה בתחרות היא לא הביעה שום אכזבה. זה אמנם מעיד על בגרות, אבל זה היה משונה. ככל שהטיפול העמיק, היא הרשתה לעצמה לבלגן קצת יותר את החדר, לרמות במשחקים ולהביע את הרצונות שלה. המטרה שלי היא להגיע להתנהגות האותנטית שמותאמת לגיל שלה. אני מקבל הרבה תגובות טובות מהורים על כך שבזכות האבחון שלי, הם למדו משהו חדש על הילד שלהם. כפסיכולוג, אני רואה כל מטופל כמקרה ייחודי ומתאים את הטיפול שלי אליו באופן אישי".
