הכל הוכן מבעוד מועד; עצים, חצץ, חלקי מגדל, גדר תיל, צריפים מפורקים, אוהלים וגנרטור. העבודה התנהלה בסדר מופתי, זה מקבע לאדמה את חומת העץ הכפולה וזה שופך חצץ לתוכה, זה מותח גדר תיל סביב החומה, זה מחזק את יתדות האוהל. אחר מתקין את משאבת המים ובמרכז הישוב עומלים קבוצת חברים להרים וליצב את מגדל העץ שישמש כמגדל תצפית וקשר. עד הערב יקום כאן יישוב חדש.
הימים היו ימי מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט, “המרד הגדול” כפי שכינו אותם ערביי ישראל. שנים קשות עברו על היישוב היהודי. סכנות, מתיחות, פגיעות והתקפות מצד הערבים. ממשלת המנדט ניסתה למצוא פתרונות יצירתיים לסיכסוך היהודי-ערבי וכבר אז הגתה את “תוכנית החלוקה” – שתי מדינות לשני עמים. המרוץ התיישבותי החל בהנחה שמה שיקבע את גבולות המדינה היהודית העתידית יהיו העובדות בשטח וכך בזה אחר זה, במהלך שלוש שנים, קמו חמישים ושבעה ישובים במתכונת “חומה ומגדל”. בעיקר באזורים שלא הייתה שם אוכלוסייה יהודית גדולה כמו הגליל המערבי, עמק זבולון ודרום הארץ. עד מהרה הפכו ישובי “חומה ומגדל” לסמל גבורה ונחישות ויצרו רצף של ישובים יהודיים מדן ודפנה בצפון ועד כפר מנחם ונגבה בדרום. לישובי “חומה ומגדל” נקשרו כמה מיתוסים, זה הזמן לנפץ אותם: האדמות עליהן הוקמו הישובים נקנו בכסף מלא בהתאם לחוקי הקרקעות שהיו נהוגים אז. ישובי “חומה ומגדל” עלו על הקרקע בהסכמת הבריטים ותוך תיאום איתם ולא כמו שנהוג לחשוב שהוקמו נגד רצון הבריטים. הגבלות על רכישת קרקעות החלו רק מפברואר 1940.
ישובי “חומה ומגדל” לא נבנו רק באישון לילה, רובם נבנו ביום כדי שכבר מהלילה הראשון יוכלו המתיישבים להגן על עצמם. לגבי החוק העותמני שקבע ש”אם לבית יש גג אסור להורסו” לא בטוח שהחוק הזה היה תקף בתקופת המנדט ולכן היישובים הוקמו גם לאור יום. ואחרון אחרון, מי היה הישוב הראשון ביישובי “חומה ומגדל”? על הבכורה מתחרים שני ישובים, כפר חיטים ותל עמל. כפר חיטים נוסד שלושה ימים לפני תל עמל, לא “במתכונת הקלסית” של ישובי “חומה ומגדל” מאחר ומייסדיו חזרו אליו לאחר שננטש בעבר ובשבוע הבא תציין תל עמל (כיום ניר דוד) 76 שנים להיווסדה.
(חלק מהמידע נלקח מהספר “עידן 9 – ימי חומה ומגדל” בהוצאת יד בן צבי ובעריכת מרדכי נאור)
