בוועדת המורשת העולמית של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, או בשבילכם – אונסק”ו (UNSCO), בוחרים מדי שנה באתרים שונים בעולם כאתרי תרבות או טבע בעלי חשיבות עולמית הראויים לשימור. בלאוס הקטנה שבדרום-מזרח אסיה ישנם שני אתרי מורשת, אשר לחלוטין מצדיקים את הטייטל. קריאה מהנה!
דרום-מזרח אסיה משובצת באתרי מורשת עולמיים רבים, הנעים מיצירות פאר מעשה ידי אדם בתחום האדריכלות, האומנות והטכנולוגיה, ועד לתופעות טבע מרהיבות ובתי גידול ייחודיים. בטיול בלאוס, מדינה שקטה עמוסת סודות ומקדשים היסטוריים, תוכלו למצוא אתר עתיק שנבנה על חורבותיו של מקדש למרגלות ההר לצד עיר שלמה עמוסת מקדשים חשובים ששרדו, שניהם מהווים אתרי מורשת תרבותיים עולמיים של אונסק”ו.
אתר ואט פהו ועתיקות הצ’אמפס
אתר זה, אשר קיבל את התואר אתר מורשת עולמית של אונסק”ו ב-13 לדצמבר 2001, הינו מתחם מקדשים המכיל בתוכו עדות יוצאת דופן לתרבות העשירה של דרום-מזרח אסיה. ואט פהו, הממוקם במחוז צ’אמפס, במרחק של כ-200 קילומטרים מאנגקור ואט, הוא אתר ארכאולוגי מתקופת אמפריית קמר, המציע למבקריו נוף טבעי עוצר נשימה אשר נותר ללא שינוי במשך אלפי שנים. הנוף התרבותי של הצ’אמפס נשמר באדיקות במשך אלפי שנים ומהווה את החזון ההינדי של מערכת היחסים המקודשת בין הטבע לבני האדם, תוך שהוא מנצל את יתרונותיו הטבעיים מהר פהו קאו ועד לנהר המקונג, המנוקדים בעשרות מקדשים ומעברי מים מלאכותיים. מקדש ואט פו, השוכן למרגלותיו של הר פו קהאו ונפרש לאורך 1,408 מטרים, בולט בזכות האווירה הסימבולית והדרמטית, והוא נחשב לאחד המקדשים היפים ביותר מבין כל מקדשי אימפריית קמר. מחקרים ארכאולוגיים במקום הראו כי מתחם זה, המתוארך בין המאה ה-7 למאה ה-12 לספירה, מהווה מיצג של האדריכלות הקמרית, הן מהתקופה המוקדמת והן מהתקופה הקלאסית, ונבנה כדי להוות נציגות סימבולית לאלים ההינדים, שכן זו הייתה אמונה רווחת של קמר העתיקה כי לחיות במקום המהווה מעין רפליקה לגן עדן יבטיח חיים הרמוניים ושלווים. במתחם, אשר נבנה על שש טראסות שונות המחוברות בעזרת מדרגות ומסלול הליכה מרכזי, ניתן לראות את היסודות של ההתיישבות העתיקה, מקדשים נוספים, טראסות, דרכי ניקוז ודרכים סלולות.
העיר לואנג פראבנג
לואנג פראנג, השוכנת בצפון לאוס, הינה עיירה מיוחדת ועתיקה, אפופת מסתורין וסיפורי עם מרתקים, אשר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו בשנת 1995. העיירה מציגה שילוב הרמוני בין אדריכלות מסורתית ומבנים אורבניים המנוקדים במבנים מהמאה ה-19 וה-20 הבנויים בסגנון קולוניאלי-צרפתי. העיירה שימשה בעבר כבירתה של ממלכת לאן קסאנג, והפכה במרוצת השנים לעיר האדמניסטרטיבית, פוליטית ורוחנית הראשונה של הממלכה הלאוטית. במהלך שלטונה של ממלכת פה נגום תהראבאדה הגיע הבודהיזם לעיירה השלווה, ובשנת 1357 עשרות מקדשים מוזהבים נבנו בתחומה. למרות שרובם הוחרבו במהלך השנים ע”י שודדים, מקדשים אלו נבנו מחדש במהלך המאה ה-19 וה-20, וחלקם הגדול קיים עד עצם היום הזה, כאשר המרשים ובעל החשיבות ההיסטורית הגדולה מכולם הוא מקדש ואט קסיינג טהונג, הידוע גם כ”מקדש הזהב” ושוכן על נקודת המפגש בין שני הנהרות. מדובר באחד המקדשים העתיקים ביותר בעיר, ובנייתו מתוארכת למאה ה-16 לערך, עת הוקם על-ידי המלך סטהטהיראט לזכרו של המלך המיתולוגי של לואנג פראבנג, המלך צ’אנטהפאניט.
מקדש חשוב נוסף בלואנג פראבנג הוא מקדש וואט מאיי, השוכן לצד מוזיאון הארמון המלכותי ונחשב לאחד המקדשים הגדולים, היפים והמצולמים ביותר בעיר. המקדש הוקם על-ידי המלך אנורוט במאה ה-18 ושימש כמוקד עלייה לרגל בודהיסטי חשוב, כמו גם כמקדש המלכותי.
מוזיאון הארמון המלכותי נבנה בשנת 1904 במטרה לשמש כמקום משכנן החדש של ממלכות לואנג פראבנג. המוזיאון שוכן מול הר פו סי ולגדות נהר המקונג, ומכיל בתוכו מבנים נפלאים המושפעים מהאדריכלות הצרפתית והלאוטית כאחד. מיקומו של המוזיאון נבחר כדי שהמבקרים יוכלו לעגון ממסעותיהם במקונג ולהגיע ישירות למוזיאון.
הכתבה נכתבה בשיתוף יוניק ויאטנם
