לפני מספר שבועות הייתה בגבעתיים חגיגה. בלונים אדומים חיוכים וכיבודים. שגריר סין בישראל מגיע אחר כבוד לגבעתיים. לעירנו האהובה. ביקור חגיגי בתיכון קלעי שם נערך הפנינג צבעוני ושמח.
סין היא היום אחת המעצמות הגדולות בעולם. מבחינה כלכלית היא השנייה בחשיבותה אחרי ארצות הברית. ויש האומרים אולי כבר הראשונה…
אי אפשר היום להתחמק מהקשר עם סין. כמעט הכול "מייד אין צ'יינה"… ולכן אולי כל כך חשוב ללמוד את השפה הסינית, מה שנעשה בהצלחה רבה בתיכון קלעי.
אבל לסין יש עוד פן. אולי ידוע ואולי מוכחש ואולי פשוט אנחנו לא רוצים לדעת… הפרה חמורה של זכויות אדם, מחנות כפייה ל"חינוך מחדש" וקצירת איברים בכפייה מאנשים בעודם בחיים.
נזכיר שבסין שולטת מפלגה קומוניסטית שתפסה את השלטון ב-1949 לאחר מלחמת אזרחים עקובה מדם. מאו טסה טונג שתפס את השלטון, אמר שכדי להשליט את האידיאולוגיה הקומוניסטית יש לגרום לעם לצייתנות מוחלטת. ואיך גורמים לעם עם ציוויליזציה והיסטוריה ארוכה כזו לציות מוחלט בשלטון? משתמשים בשיטות של הפחדה, איומים ורצח. מחסלים את המוקדים של חשיבה ושל תרבות עתיקה כמו דתות ואמונות, ראשי מנזרים, אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים. מגמה שהגיעה לשיאה ב- 1966 עם פרוץ ה"מהפכה התרבותית הגדולה" שנמשכה עשר שנים, עד מותו של מאו. המטרה ב"מהפכה התרבותית הגדולה" הייתה להשמיד את התרבות המסורתית של סין, ובמהלכה נרצחו רבים מאנשי שכבת המלומדים, המשכילים ואנשי הרוח הסיניים.
שלילת חופש הדיבור וחירות האזרח באה לידי ביטוי כואב ב-1989 שאז התרחש טבח הסטודנטים בכיכר טיאננמן, שבמהלכו נרמסו למוות לפי הערכה כ 10,000 סטודנטים באמצעות טנקים.
כחלק מהטקטיקה של משטר המשתמש בשיטות של הפחדה ודיכוי, סומנה כל פעם קבוצה אחרת כאויב העם וכך נרדפו עד מוות הטיבטים, הנוצרים והאויגורים, ומאז-1999 נרדפת בסין קבוצה של כ-70-100 מיליון איש, אנשים המתרגלים שיטה רוחנית הנקראת פאלון גונג או פאלון דאפא.
פאלון דאפא היא דרך רוחנית סינית עתיקת יומין של גוף ונפש, המשלבת 5 תרגילים פיסיים פשוטים (החלק הגופני), וחיים ביום יום לפי עקרונות של אמת-חמלה-סובלנות (החלק הרוחני).
המתרגלים נרדפים באכזריות עד היום, הם נעצרים ומוכנסים למחנות ריכוז עם עבודות כפייה, עוברים עינויים קשים ובמקביל קוצרים להם את האיברים בכפייה בעודם בחיים ומוכרים אותם לתעשיית ההשתלות. לאחר מכן גופותיהם נשרפות.
הפשעים הקשים האלה מתרחשים גם בעיר התאומה של גבעתיים – חארבין, שם הוקמו מחנות כפייה ולצידם בית חולים המבצע השתלות איברים, כשמקור האיברים הם אסירי מצפון המוחזקים במחנות ומהווים "בנק איברים" חי, ואיבריהם נקצרים על פי דרישה.
לחארבין עיר תאומה נוספת – ארהוס, העיר השנייה בגודלה בדנמרק, אחרי קופנהגן. לפני מספר שנים,כלי התקשורת בארהוס דיווחו על רמיסת זכויות האדם בסין ועוררו עניין ציבורי רחב, מה שהוביל לדיון ציבורי בדרישה לניתוק קשרי הידידות עם חארבין.
במצב עניינים כזה, נשאלת השאלה האם גבעתיים, תהיה מעוניינת להמשיך את קשרי הידידות עם חארבין?
מאת ד"ר ישראלה יבלונקה
