הקמתה של ראש פינה לא בקלות הייתה. תחילתה בשנת 1878 שנת תרל”ח, שבע עשרה משפחות יהודיות חרדיות מצפת רכשו שטחי אדמה מהכפר גַ’עוּנַה. היה להם חלום ציוני גדול, הרבה לפני שהרצל חלם על מדינה יהודית, חלומם של המתיישבים הראשונים היה לעשות מהפך באורח חייהם: מלומדי תורה החיים על “כספי החלוקה” (תרומות שנאספו מהקהילות היהודיות בגולה לתמיכה כלכלית ביהודים חרדים שישבו בארץ) לחקלאים, עובדי אדמה הדואגים לפרנסתם. זו הייתה בעצם המושבה הראשונה שהוקמה, לפני פתח-תקוה וראשון לציון. אך ארץ ישראל ביסורים נקנית ויסורי המתיישבים הראשונים היו קשים וכואבים; בצורת, רעב, מחלות, התנכלות שודדים, תנאי חיים קשים והעדר ניסיון בחקלאות הביאו את המשפחות לעזוב את המקום.
אך הרעיון לא ננטש, הוא המשיך לחיות בראשו של אלעזר רוקח, שהתנגד ל”כספי החלוקה” והטיף לעבודת אדמה יצרנית. הוא נוסע לרומניה ומצליח לשכנע מספר משפחות לעלות לארץ ישראל. בשנת 1882 מגיעות לגיא אוני המשפחות. מלאי התלהבות מתחילים המתיישבים לבנות את ביתם החדש וכפעולה ראשונה המביעה תקווה הם מחליפים את שם המקום ל”ראש פינה” לפי הפסוק מספר תהילים “אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה” ובזה רצו להדגיש את כוונתם להתגבר על הכישלון ההתישבותי הקודם והפעם להניח אבן פינה להתיישבות חדשה מוצלחת יותר. אולם גורלם של המתיישבים לא שפר עליהם. שוב אותם קשיים של עבודה חקלאית מפרכת שלא הורגלו בה, שוב מחלות ורעב ומחסור בכסף כדי לקנות זרעים וכלי עבודה… אילולא הברון רוטשילד שלקח את המושבה תחת חסותו, שילם לכל אחת מן המשפחות תשלום חודשי קבוע, שילם את חובות המתיישבים, רכש כלי עבודה, והביא תגבורת של פועלים מנוסים הייתה התיישבות זו מסתיימת כקודמתה.
היום ראש פינה חוגגת 130 שנה להיווסדה ונחשבת לאחת מפינות החמד בארץ. היא זכתה להיכנס לרשימה המכובדת של אתרי מורשת ישראליים בזכות כמה מבנים עתיקים כמו בית הפקידות, שבו אפשר לראות חזיון אורקולי המתאר את התפתחות המושבה, ארכיון המושבה, בית הספר וילקומיץ שהיה בית הספר העברי הראשון שהוקם בגליל ומלון שוורץ.
אז בואו ונרים כוס יין לכבודה של המושבה היפה, המארחת כל שנה את יריד היין הישראלי ונטייל בסימטאותיה היפות והציוריות.
