יוסף טרומפלדור נולד ברוסיה לאב קנטוניסט (נחטף בעודו ילד לצבא הצאר). הוא חונך בבית יהודי על סיפורי הגבורה של האב. בהיותו נער נהג לחשל את גופו: ישן על הריצפה, עסק בספורט שעות רבות, נעשה צימחוני והתנזר מעישון ושתייה. כשבגר למד רפואת שיניים והיה פעיל ציוני עד שהתגייס לצבא הצאר. טרומפלדור הצטיין בצבא וזכה למדליות ואותות הצטיינות. הוא רצה להוכיח למפקדיו שגם יהודי מסוגל להיות נאמן לאמא-רוסיה. חייליו העריצו אותו, בשבילם היה דמות מופת. באחד הקרבות איבד את ידו השמאלית אבל המשיך לשרת בצבא ואף נישבה ע”י היפנים. בזמן שהותו בשבי עסק בפעילות ציונית ענפה: הקים אגודה ציונית, הוציא עיתון, ייסד בית ספר, ספרייה ואפילו להקת תיאטרון. שמו של טרומפלדור נישא בפי כל במחנה השבויים ואל בית הספר שלו הצטרפו אפילו שבויים לא יהודים שרובם לא ידעו קרוא וכתוב.
“הנני מבקש מאלוהים שישלח לך אושר”, “לגיבור הגדוד שלנו וללוחם למען היהדות”, “יוסף, אח אהוב, תודה על טוב לבך, אין רגע שאינני חושב עליך….” כך כותבים לו שבויי המלחמה במחנה.
עם שיחרורו היה לאחד היהודים הבודדים בעל דרגת קצונה. לאות כבוד קיבל במתנה …. יד תותבת, השמורה עד היום במוזיאון שבקיבוץ תל יוסף.
הוא עולה לארץ ומנסה להגשים את חזונו ולהקים דגם התישבותי שיתופי אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מגורש למצרים עם פליטים נוספים. טרומפלדור, גבר נאה למראה, גבוה ובהיר שיער היה מחוזר תמיד ונשים סבבוהו. הוא מנהל רומן סוער עם אסתר רוזוב, עלמה יפהפיה והם מתארסים. אולם “טרומפלדור, שעסוק במלחמות” כדברי אסתר, לא התפנה להינשא לה כי ראשו כבר היה נתון, ביחד עם זאב ז’בוטינסקי, להקמת “גדוד נהגי הפרדות” שיסייע לצבא הבריטי. עם חזרתו ארצה נשתכחה אסתר ובמקומה הייתה עלמה אחרת…. אולם אף היא לא זכתה להינשא לו.
טרומפלדור נשלח לגליל לסייע למושבות. עד היום לא ברור כיצד התלקח האירוע בתל-חי לקרב יריות שבו נהרגו חמישה מחבריו והוא נפצע פצעי מות.
ועדין נשאלת השאלה: אמר או לא אמר….
ד”ר גרי, הרופא שטיפל בו שאל לשלומו וטרומפלדור ענה:”אין דבר, טוב למות בעד הארץ”. אני מאמינה שאמר, הרי זה כל כך מתאים לטרומפלדור, שכל חייו וכל מעשיו היו מוקדשים להגשמת חזונו הציוני בארץ ישראל.
אכן, טרומפלדור הוא האיש הנכון לייצג, גם בימים אלה, את המיתוס של הגיבור הציוני.
