האם מדינת ישראל הייתה קמה בלעדי הצהרה זו?
בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, כשהבריטים בפיתחה של ארץ ישראל נכתבה “הצהרת בלפור”. הייתה זו הודעה רשמית במכתב קצר ששלח שר החוץ הבריטי, ארתור ג’יימס בלפור, לנשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה, הלורד רוטשילד ובו נאמר: “ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.”
“הצהרת בלפור” נכתבה בעקבות לחץ ופעילות מדינית נמרצת של מנהיגים ציוניים ובראשם ד”ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב שניסחו הצעה ובה הכרה שארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. ההצעה הוגשה לממשלת בריטניה לפחות בתריסר טיוטות, כל פעם בתיקונים ושינויים עד לנוסח הסופי. הנוסח הבריטי, המכונה “הצהרת בלפור” היה מסוייג ומצומצם בהשוואה להצעה הציונית, אך היה הישג מדיני חשוב ביותר. זו הייתה הפעם הראשונה שהרעיון האוטופי של הרצל מקבל הכרה ותמיכה ממעצמה כבריטניה. נכון, עוד נכונו לנו שלושים שנים של מאורעות ומאבקים עד כ”ט בנובמבר 1947 יום הכרזת האו”ם על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, אבל ההכרה כבר הייתה באוויר: בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
“בית לאומי”? באותם ימים זה היה בהחלט מושג חדש בעולם הפוליטיקה. אפשר להגיד שזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה ש”מכינים” מראש, ארץ מולדת לעם אשר ברובו לא נמצא בה עדין. ממשלת בריטניה לא השתמשה במתכוון במושג “מדינה לעם היהודי” אלא “בית לאומי לעם היהודי” ובזה התכוונה לרמוז שאין כאן התחייבות אלא רק תמיכה ברעיון הנשגב.
בריטניה התכוונה לפעול ברוח “הצהרת בלפור”. בתחילה, השלטון הבריטי בארץ איפשר עליית יהודים והקצאת קרקעות להקמת יישובים חדשים אולם בהדרגה, בעקבות התנגדותן הנחרצת של תנועות לאומיות ערביות, הלכו והחמירו ההגבלות עד לאיסור מוחלט ומ”מעשה מדיני מופלא” הפכה ההצהרה ל”שגיאה בריטית הרת מכשולות”. לעם היהודי זה לא שינה דבר, “הצהרת בלפור” הייתה מאורע משמח ועוררה תיקוות לחידוש החיים היהודיים בארץ ישראל. יש שהפכו את המאורע ליום מכונן שממנו מונים את השנים. אליעזר בן יהודה, ציוני נלהב ואוהב ארץ ישראל נהג לציין תאריכים מיום “הצהרת בלפור” ואילך ואם תבקרו בקברו שעל הר הזיתים תוכלו לראות במו עינכם.
