זה קרה לא מזמן… בדיוק לפני 115 שנים, ב־29 באוגוסט שנת 1897 בשעה תשע בבוקר התחילו להגיע ראשוני המכובדים: מקס נורדואו, דוד וולפסון, מנחם אוסישקין, יוסף מוהליבר, אחד העם…. כן, כן, כולם היום שמות של רחובות אבל פעם, פעם הם היו צירים נרגשים של הקונגרס הציוני העולמי הראשון!!!
יום קודם שכרו 208 הצירים היהודים (שבאו מ-16 מדינות) לבוש מהודר; חליפה שחורה ועניבה לבנה, כיאה למעמד וכך נכנסו לאולם הגדול כשבראש צועד יוזם הקונגרס, בנימין זאב הרצל, לקול מחיאות הכפיים הסוערות של כאלף משתתפים.
למה דווקא בבאזל? האמת שהעיר באזל הייתה ברירת המחדל של הרצל אחרי שהרעיון נדחה במינכן ובציריך ע”י מנהיגי הקהילה היהודית שחששו שיבולע להם משכניהם הנוצרים. הרצל רצה שהקונגרס הראשון יהיה לפי כל כללי הטקס ובעיקר, שישאיר רושם עולמי.
הוא הגיע ארבעה ימים קודם לפקח אישית על כל הסידורים, שכר חדר במלון המפואר “שלושת המלכים” ויצא לבדוק את השטח…. לא לפני שהזמין צלם שיצלם את צדודיתו המזוקנת ממרפסת המלון. תמונה היסטורית, נצחית ואלמותית.
הכל כמעט עמד להתבטל אילולא תושיתו של הרצל. מארגני האירוע שכרו מרתף בירה זול לכינוס, ללא במה, ללא פאר….הרצל רתח מזעם “במקום המטונף הזה נכריז על בית לאומי לעם היהודי” שאג, “לצחוק ולעג נשים את עצמנו מול כל אומות העולם….. ?”
הוא התרוצץ בעיר למצוא אולם חלופי ומצא את הקזינו שהיה המבנה המפואר ביותר בעיר. תוך יומיים נעשתה בקזינו עבודת קוסמטיקה בקצב מטורף והכל בא על מקומו בשלום…. כמעט….
הויכוח איזה דגל יונף כמעט יצר משבר. הרצל הציע דגל עם שבעה כוכבי זהב. הצעתו נדחתה. הדגל העברי שהונף בקונגרס היה דגל כחול לבן ובמרכזו מגן דוד. הבמה קושטה בירק והורי הרצל חייכו אליו באהבה והערצה מיציע האורחים.(אישתו יוליה בחרה שלא לבוא….)
למרות כל המשברים והויכוחים הקונגרס הראשון נחל הצלחה ויצר מציאות חדשה בעולם: העם היהודי ראוי לבית לאומי בארץ ישראל. בסופו של יום יכול היה הרצל לרשום ביומנו בגאווה: “בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אילו אומר זאת היום – יצחקו לי. אולי בעוד מספר שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, תקום מדינה יהודית בארץ ישראל”.
אנחנו סולחים להרצל שפיספס בשנה ומדינת ישראל קמה אחרי 51 שנה. בשבילנו תמיד הוא ישאר: חוזה המדינה!
