“לכל ילד יש זכות לאהבה,
לכל ילד יש זכות לכבוד,
לכל ילד יש זכות לטעות,
לכל ילד יש זכות להיות הוא עצמו,
לכל ילד יש זכות לשיוויון……. “
האמנה הזו, שאינה יוצאת דופן ומאוד מובנת לנו, לא נכתבה לפני שנה או שנתיים ע”י מר יצחק קדמן, יו”ר המועצה לשלום הילד. האמנה הזו נכתבה לפני 83 שנים והייתה חריגה ולא מקובלת בעידן שהילד נחשב כרכוש ההורים, שיכלו לנהוג בו כרצונם. את האמנה הזו כתב בשנת 1929 רופא, סופר, מחנך ופדגוג שניהל במשך יותר מ- 30 שנה בית יתומים לילדים יהודיים הוורשה.
את האמנה הזו כתב יאנוש קורצ’אק ובאווירה זו גם ניהל את בית היתומים שלו. אווירה ליברלית ודמוקרטית ובתשומת לב לכל ילד וילדה. הילדים זכו להבנה, הערכה וכבוד בדיוק כמו המבוגרים והיו שותפים לכל המטלות ובית היתומים שימש מודל לחיקוי לבתי יתומים ומוסדות חינוך שקמו אחריו.
יאנוש קורצ’אק פנה אל ילדיו האהובים ואמר להם: “ילדים, אנחנו יוצאים לטיול, אל הטבע. למקום שיש בו עצים, פרחים, נחל וציפורים. ועתה ילדים יקרים, לבשו את בגדיכם היפים, קחו איתכם צעצוע אהוב ונצא לדרך…קדימה, צעד !!!!” ביום קיץ חם של שנת 1942 צעד קורצ’אק בראש הטור אוחז בידו את צעיר הילדים, אחריו צעדו 196 יתומים יהודים מלווים במחנכות ואנשי הצוות ובסוף השיירה צעדה סטפה, העוזרת הנאמנה של קורצ’אק.
עוברים ושבים התבוננו בשיירה המוזרה וכולם ידעו: מהצעדה הזו – איש לא יחזור. קורצ’אק, למרות הצעות מצד הנאצים להציל את חייו, בחר ללכת עם ילדיו אל מותו.
נזכור את האיש היקר הזה ואציל הנפש, שאהב ילדים וילדים אהבו אותו.
“אין ילד רע, יש ילד שרע לו” – יאנוש קורצ’אק
