האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מתאונת נפילה במדרגות או שמא בשל אירוע מוחי ספונטני ללא כל קשר אליו ?
קשיש בן 82 בקירוב, נמצא מוטל שכוב על גבו בתחתית ג רם מדרגות של בניין מגורים משותף בו הוא מתגורר. בבדיקת הפרמדיק של מד"א שהוזעק למקום, נמצא הקשיש בהכרה מלאה, אך לא היה מסוגל לקום והתלונן על כאבי גב.
עד להגעת האמבולנס וגם במהלך פינויו לבית החולים, לא מסר הקשיש מאומה בנוגע לנסיבות שהביאו לנפילתו במדרגות. הקשיש הועבר לקבלת טיפול בבית חולים שם אובח נו שלושה מוקדי דימום מוחי (שניים מימין ואחד משמאל) וכעבור שבוע, במהלכו הקשיש היה מורדם ומונשם בשל הדרדרות במצבו, נקבע מותו.
השאלה המרכזית העומדת לפתחנו ואשר דורשת בראש ובראשונה הכרעה היא: מה קדם למה: האם אירוע מוחי פתאומי וספונטני הוא זה שגרם לנפילה בגרם המדרגות ובהמשך למות הקשיש, או שמא תחילה ארעה נפילה במדרגות אשר גרמה לחבלת ראש קטלנית והיא זו שגרמה למותו?
בית המשפט ציין בפסיקתו כי לא כל נזק הצפוי מבחינה פיזית, כגון נפילה מסוס הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, שכן חיי היומיום מלאים בסיכונים ולא על כל סיכון, הנובע מפעילות אנושית שכיחה יש להטיל אחריות. הטלת אחריות רק בגין סיכון בלתי סביר, כגון תאונת התחשמלות, באה לאזן בין שני אינטרסים; חופש הפעולה והאינטרסים החברתיים או הכלכליים בפעילות יוצרת הסיכון מזה, והצורך להגן על הרכוש והגוף מזה.
לטענת התביעה, התאונה ארעה בשל רשלנותה של נציגות הבית המשותף בגין תחזוקה לא נאותה של גרם המדרגות השייך לשטח הציבורי המשותף בבעלות ותחזוקת הנציגות. המפגע מוצא ביטויו במעקה הצמוד לקיר של גרם המדרגות אשר על פי הנטען היה קצר מידי ביחס לגרם המדרגות ו רופף ומופע תאורה קצר מידי של פרק הזמן בו דולקת התאורה בחדר המדרגות. לשיטת התביעה, מדובר במפגע המהווה סיכון בגינו נפל המנוח בגרם המדרגות מה שהביא למותו כעבור שבוע, ועל כן יש להטיל החבות לקרות התאונה על הנציגות, בהיותה הבעלים והמחזיקה של השטח הציבורי המשותף של הבניין מכח החובה המוטלת עליה בסעיף 69 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ולקבל את התביעה במלואה. עוד גורסת התביעה כי במקרה דנן מתקיימים תנאיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), מכוחם מועבר נטל השכנוע על כתפי הנתבעות.
מנגד, מכחישה הנציגות הן את קרות האירוע כתאונה והן קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין נפילתו של המנוח למדרגות. לטענת הנציגות, המנוח, שהיה קשיש וסבל ממחלות רקע וגורמי סיכון לאירוע מוחי איסכמי, עבר אירוע מוחי חריף בעטיו נפל במדרגות, ובכל מקרה, כך לטענת הנציגות, המנוח לא הוכיח כי הוא נפגע בקשר סיבתי לגרם או חדר המדרגות של הבניין. במסגרת זו, הודפות הנתבעות את הטענה בדבר החלת "כלל הדבר מדבר בעדו" בנסיבות דנן. עוד גורסות הנתבעות כי חדר המדרגות לרבות המעקה והתאורה, היו תקינים וכי ה מנוח לא הוכיח קיומו של מפגע המהווה סיכון בלתי סביר שיש לחוב בגינו וכי לא הוכיח התרשלות של הנציגות. לחילופין, נטען כי ככל שהתאונה אכן ארעה, כטענת עזבון המנוח, בקשר סיבתי עם גרם או חדר המדרגות, הרי שלמנוח עצמו אשם תורם מכריע בהיותו אחד משני הנציגים של ועד הבית המהווים את הנציגות.
הנתבעים טענו כי גורמי הסיכון מהם סבל המנוח המחזקים את האפשרות כי מדובר באירוע מוחי ספונטני- העובדה כי המנוח היה בן 81.5 בעת האירוע וסבל משלל גורמי סיכון, אף היא מטה את הכף לטובת האבחנה של אירוע מוחי המורגי. בין גורמי הסיכון נמנים: גיל, סכרת, הפרעת הולכה בקצב הלב בגינו הושתל למנוח קוצב לב, לחץ דם גבוה, מחלת כלי דם, ואף אירוע מוחי קל מעברו של המנוח.
התובעים טענו כי המנגנון הביומכני של החבלה לפי מראה הדמם כפי שנצפה בבדיקת הדימות (C.T)- כאמור, מוקד מס' 1 של הדימום נמצא בחלק השמאלי של הגולגולת. לטענת מומחה מטעם התובעים, הדבר מצביע על כך כי המנוח נחבט בצד השמאלי של ראשו ובעקבות החבלה נגרם הדימום הקשה שהביא למותו.
במצב דברים זה, בית המשפט דחה את התביעה כנגד נציגות הבית שמשותף ופסק כי המסקנה לפיה האפשרות שהנפילה קשורה סיבתית להיעדר אמצעי זהירות מתיישבת עם התמונה החסרה ומסתברת יותר עם ניסיון החיים מאשר האפשרות של איבוד שיווי משקל גרידא. אי לכך אין לומר כי האפשרות המסתברת יותר היא של התרשלות הנציגות הבית המשותף על פני אינספור חלופות אחרות שיכלו לגרום לקרות התוצאה המצערת.
