בעשור האחרון גדל מספר התביעות בגין רשלנות רפואית ב-30 אחוזים. מהי תביעת רשלנות רפואית ומהם התנאים להגשתה במדריך שלפניכם.
דו”ח ה- OECD אשר התפרסם בחודש יולי האחרון מלמד כי בישראל מספר הרופאים, האחיות, מיטות האשפוז והמכשור הרפואי הנם מהנמוכים ביותר בקרב המדינות החברות בארגון. כך, למשל, במדינת ישראל ישנם רק כ-4.9 מכשירי MRI למיליון תושבים בעוד הממוצע, בשאר המדינות החברות בארגון, עומד על 15.8. בנוסף, בישראל כ-3.1 רופאים פעילים ל-1000 איש לעומת ממוצע של 3.3 במדינות הOECD. שיעור האחיות הפעילות בישראל עומד על 4 אחיות ל-1000 נפשות, בעוד הממוצע במדינות החברות בארגון עומד על 5 אחיות ל-1000 נפשות. כתוצאה מנתונים אלו, הולך וגדל, מדי שנה, מספר מקרי הרשלנות הרפואית.
מספר התביעות בגין רשלנות רפואית במדינת ישראל גדל ב–30 אחוזים בתוך עשור וסכומי הפיצויים שפסקו בתי המשפט לתובעים יותר מהוכפלו. ב–2005, שילמו גופי הבריאות הציבוריים פיצויים בסך כ–138 מיליון שקלים, ובשנת 2015 הגיע הסכום ליותר משני מיליארדי שקלים.
משמעותה של רשלנות רפואית הנה מתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה, כאשר סטייה זו גרמה נזק למטופל, שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו. ואולם כיצד מוכיחים רשלנות רפואית?
לא כל סיבוך בהליך רפואי מהווה רשלנות ועל מנת לתבוע בגין רשלנות רפואית צריכים להתקיים מספר תנאים:
- הפרת חובת הזהירות – הפרת חובת הזהירות של הרופא המטפל יכולה להתבטא במספר צורות. כך, למשל, אם הרופא לא הפנה את המטופל לבדיקות הנדרשות, אם הרופא לא תיעד את הטיפול הרפואי, או שלא תיעד את חוסר הטיפול. כמו כן, הפרת חובת הזהירות יכולה להתבטא בכך שהרופא אבחן אבחון שגוי את המטופל או אבחון מאוחר ואשר בגינו נגרם למטופל נזק. היבט נוסף של הפרת חובת הזהירות הוא אי קבלת הסכמה מדעת – כלומר, הרופא לא מסר למטופל את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי לגבי הטיפול ו/או לא וידא כי המטופל מבין את המידע שנמסר לו. במצב כזה נקבע כי ההסכמה של המטופל לעבור את הטיפול, לא הייתה בגדר “הסכמה מדעת”.
- רשלנות – הגדרת רשלנות בחוק: בפקודת הנזיקין , הינה “עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל, כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי שזו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה”. באשר לרשלנות רפואית, יבחן בית המשפט את השאלה האם הרופא הסביר היה בוחר באותה פרקטיקה רפואית כפי שבחר הרופא המדובר ואם פעל על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת .במידה ולא כך הם פני הדברים, ולא מתקיימים התנאים הנ”ל יקבע כי יש כאן רשלנות.
- קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי – על מנת לתבוע תביעת רשלנות רפואית, על התובע להוכיח כי לפגיעה ממנה הוא סובל יש קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי לרשלנות הרפואית אותה ביצע הרופא. מבלי שיוכיח זאת, לא יוכל התובע לקבל פיצוי מהרופא בגין הרשלנות הרפואית.
- נזק – נזק מוגדר בפקודה כ”אובדן חיים, נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה”. במרוצת השנים קבעו בתי המשפט כי המונח ״נזק״ אינו מתייחס רק לנזקים פיזיים אלא גם לנזקים נפשיים.
לסיכום, ההחלטה באם לפנות להליך משפטי צריכה להתקבל לאחר התייעצות עם עו”ד שמתמחה בקי ויש לו ניסיון בתחום הרשלנות הרפואית על מנת שיבחן לעומק ובצורה מקצועית ודקדקנית את התיק ויבין האם קיים בסיס לרשלנות במעקב, באבחון או בטיפול הרפואי.
עו”ד ישראל וינברג מומחה לתביעות רשלנות רפואית
