בחלקים הקודמים עמדנו על תופעת הבדידות החברתית. תופעה רחבת היקף ממנה סובלים רבים, מגיל נוער עד שיבה. ראינו כיצד תפיסה חברתית רווחת על מימדי התופעה הולידה מענים חברתיים מצומצמים בעיקר עבור קשישים.
דיברנו על ההגדרה של בדידות והתחלנו להבין את הגורמים האישיותיים לכך.
בחלק זה נרחיב בנקודה זאת. מכיוון שהתופעה שכיחה בכל הגילאים, אך לרוב ראשיתה והולדתה בגילאים מוקדמים, בחרנו להתייחס לקבוצת הגיל הסובלת מתופעה זאת, אולי במפתיע, בניגוד למה שחושבים, יותר מכל קבוצות הגיל האחרות- הנוער.
הגורמים לבדידות
כפי שנאמר בחלק ב', אחד הגורמים לבדידות, הוא הגורם האישיותי: בדידות כרונית היא תוצר של קושי ברקימת קשרים משמעותיים על פני זמן.
ראינו שנמצא כי אנשים בודדים ניגשים לאינטראקציות חברתיות מתוך עמדה צינית. והם רואים את עצמם ואת זולתם באופן שלילי, ודיברנו על המשמעויות וההשלכות של הנחות מוקדמות שליליות כאלה באינטראקציה.
כעת נרחיב באשר לממצאים הנוספים שמאפיינים אנשים בודדים:
ממצא א
בודדים נוטים יותר לצפות לדחייה מצד אחרים. הם נוטים יותר להאשים את עצמם בכישלונות חברתיים ולאמץ התנהגויות שיגבירו את הסיכון לדחייה חברתית. הדחייה החברתית מגבירה את הבדידות וחוזר חלילה, כך שנוצר מעגל שלילי בו בדידות ודחייה חברתית מזינים זה את זה.
ממצא ב
חוקרים (Hawkley el al 2010) הציעו מודל בדידות, המדגיש כי חוויה של בדידות נחווית כאיום לאדם, ועל כן אנשים בודדים נוטים להיות דרוכים ורגישים מאד לאיומים סביבתיים חברתיים (1). הדריכות מביאה להטיות קוגניטיביות המתבטאות בנטייה לתפיסת העולם כמקום מאיים, ולציפייה וזכירה של יותר אינטראקציות שליליות. עמדה זאת מביאה פעמים רבות ל'נבואה שמגשימה את עצמה', כך שהאדם הבודד אכן חווה יותר אינטראקציות שליליות וחש בודד יותר. לעמדה זאת, נלווים רגשות של עוינות, פסימיות, לחץ, חרדה ופגיעה בערך העצמי.
המשמעות של שני הממצאים היא, שבשל הציפיות לדחייה מצד הזולת, הפניית האצבע המאשימה בכישלון האינטראקציה כלפי עצמם, והמרכיב הפיזיולוגי שמייצר דריכות ורגישות יתר למצבים חברתיים מאיימים והטיה קוגניטיבית, נוצר מצב שבו הנבואה מגשימה את עצמה בפועל.
האדם ניגש לסיטואציה חברתית מתוך עמדה שלילית (רואה את עצמו וזולתו באופן שלילי) בעודו חווה קשת של רגשות שליליים כעוינות, פסימיות, לחץ וחרדה. כלפי עצמו הוא חש ביקורת והאשמה עצמית, וברמה הגופנית פיזיולוגית הוא דרוך, רגיש ומאוים. במצב כזה, אין
פלא שהתוצאה גם כן תהיה שלילית והוא אכן, למגינת לב, אכן יידחה וייענה בשלילה.
אם כך, מה ניתן לעשות?
לנוכח השפעותיה הרבות של הבדידות, פותחו ונעשו ברחבי העולם תכניות רבות במטרה להפחית מצבי בדידות והחל משנות ה -30 נעשו מחקרים רבים שבחנו את יעילותן. (2)
מבין 150 תוכניות ההתערבות שנועדו להפחית בדידות בקרב זקנים, צעירים וילדים במדינות שונות, נותחו לעומק 50 תוכניות.
המחקר מצא שתכניות שנקטו באסטרטגיה של שינוי דפוסי התנהגות בלתי מסתגלת מבחינה חברתית הינן היעילות ביותר בהפחתת תחושות בדידות. בנוסף נמצא כי תוכניות שמעודדות אינטראקציות חברתיות כחלק מובנה שלהן, אפקטיביות יותר.
לעומת זאת, "קיבוץ זקנים בודדים למקום אחד לא בהכרח יעודד פיתוח יחסי ידידות ביניהם משום שדפוסי ההתנהגות והמחשבה שאנשים בודדים מביאים איתם לסיטואציה אינם מעודדים מלכתחילה התקרבות בין אישית" (מתוך דו"ח הועדה לבחינת דרכי התמודדות עם בדידות בקרב אנשים זקנים).
כמו הזקנים כך הצעירים. הזקנים של היום הם הנוער של אתמול, שלא השכיל לרכוש מיומנויות חברתיות והתנהגות מסתגלת. מכאן מובן שעל מנת לשפר מצב זה, יש בראש ובראשונה לעבוד על דפוסי ההתנהגות הלא מסתגלים ולעודד אינטראקציות חברתיות כחלק מובנה מהפעילות.
את אלו ניתן ליישם בטיפול קבוצתי שמתמקד בקשיים חברתיים ומקבץ לתוכו אנשים בעלי מאפיינים דומים מאותה קבוצת גיל. לחילופין, מסגרות אחרות בהן יצירת אינטראקציה חברתית, מובנית בתוך פעילותן ומוגדרת כמטרה טיפולית, כמו למשל בקבוצת טיפול באמצעות וידאו, למשל, יכולה לאפשר עבודה על אותן מיומנויות בדרך עקיפה.
מחברת הכתבה: שירלי קורין עו”ס מנחה קבוצות חברתיות
מספר טלפון:050-6998715
מייל: [email protected]
למעבר לקבוצת הפייסבוק “חבר’ה – קבוצות חברתיות”
מקורות
- Loneliness matters: A theoretical and empirical review of consequences and mechanisms. Hawkley, Louise C.; Cacioppo, John T. Annals of Behavioral Medicine, Vol 40(2), Oct 2010, 218-227.
- מתוך כתב העת כלים שלובים, גיליון 77, חשוון-כסלו-טבת תשע"ט, עמ' 24-25, בדידות חברתית- על המגפה הנסתרת של העידן המודרני- שירלי קורין.
