לפני מספר שעות, עת התכוננתי להתכרבל מתחת לשמיכה החמה, בעוד בחוץ שורר כפור חודר עצמות, החריד צלצול הטלפון את שלוות הערב.
" ד"ר ליליאן, אנא ממך, אתה חייב לבוא אלינו הביתה מהר, דולי שלנו ממליטה ואני לא יודעת מה לעשות…", ניסיתי להרגיע את אילנית, אחת מלקוחותיי הותיקות ביותר, אולם ללא הועיל, הרעד בקולה הבהיר לי כי הגברת נמצאת במצב של פאניקה מתקדמת.
תתארי לי מה המצב, ביקשתי בטלפון, " הגור הראשון יצא החוצה, אבל יש לו מין ריר מוזר סביב הגוף והפרצוף, והוא מחובר עם מין חוט כזה לתוך הכלבה, אני לא יודעת מה לעשות, אנא, תבוא מהר בבקשה…"
לא הועילו הסבריי כי מתואר בהמלטה נורמלית לחלוטין, יצאתי מהמיטה החמימה אל הכפור בחוץ, התעטפתי במעיל והלכתי ברגל לביתם של לקוחותיי המודאגים.
בהגיעי לשם התקבלתי בשצף קצף של נביחות נזעמות מצד שני כלבי הפקינז הנרגזים. הזכר נבח עליי בטירוף, עד שהוגלה אחר כבוד לחצר, וגם הנקבה הממליטה התריסה כנגדי, הפולש החצוף, בנביחות רמות.
הורדתי את מעילי, לקחתי מגבת מטבח, ועטפתי בה את הגור המיילל בסמוך לפות של הכלבה.
שמתי לב שכולו בחוץ, אולם הוא אכן מחובר עם חבל הטבור למעמקי הכלבה, שכן השילייה משום מה בוששה לצאת. משכתי את הגור בעדינות מירבית, תוך שאני מקפיד לאחוז בו עטוף במגבת בכדי שהריח שלי, הזר, לא ידבק בו וירתיע חלילה את אימו מלהתקרב אליו.
ביקשתי חוט דק, וקשרתי בעדינות את חבל הטבור.
הצמדתי את פיו של הגור לפיטמה פנוייה, והוא החל לינוק ברעבתנות. אותו הזמן, החלה דולי האימא הפקינזית ללקק אותו ביסודיות. תוך מספר דקות הרעידו את גווה של הכלבה הקטנה עוויתות צירים, והיא פלטה גור נוסף.
הפעם משכה אותו הבעלים, שכבר נרגעה מן ההיסטריה, שיפשפה במומחיות את הגור החדש, נשפה לפי הוראותיי מעט לתוך פיו, ולאחר שהחל לנשום בכוחות עצמו, הצמידה גם אותו אל פיטמה פנוייה.
עמדנו שנינו נפעמים מול התמונה הכול כך פסטורלית ומרגשת של האם הכלבית המניקה את צאצאיה החדשים.
השארתי אותם שם בדירה, אני מניח כי הכל יתנהל כשורה מעתה ואילך, בכל מקרה יש להם את הטלפונים שלי, ובמידת הצורך לבטח הם יתקשרו אליי.
בדרך הביתה, חשבתי לי שבצירוף מקרים מוזר היום הוא יום ההולדת ה-11 של בנותיי התאומות, ואני מתחיל אותו בהמלטה של זוג גורים פקינזים מקסימים.
בנותיי כרגע ישנות בשלווה, מחר בבוקר אספר להן איך התחיל יום ההולדת שלהן, ואתן להן לראות את התמונות והסירטונים שצילמתי בזמן ההמלטה.
הינה, החיים של וטרינר מספקים לו רגעי אושר ונחת ייחודיים, אשר לא קיימים באף מקצוע ודרך חיים אחרים.
