ספורט בפארק הלאומי – כבר לא מה שהיה.
הפארק הלאומי ברמת-גן, היה מאז ומתמיד מקור לגאווה עירונית ולשבחים רבים אולם בזמן האחרון הולכת ונשחקת תדמיתו הספורטיבית של הפארק המשמשת מאות תושבים לפעילויות ספורטיבית רבות.
במה הדברים אמורים? אם פעם היה ניתן לקיים הליכה/ריצה רצופה ללא הפרעות, כיום הפך הדבר לבלתי אפשרי.
המוני אנשים פוקדים את הפארק גם בשעות הערב המאוחרות (זוגות רומנטיים, משפחות, "אנשי מנגל" וכו')והופכים את מסלולי הריצה לחוויה קשה ולא מהבחינה הספורטיבית.
גם אם נתעלם מהריח והעשן, שבאין ברירה הנך נאלץ לשאוף תוך כדי הפעילות הספורטיבית, הרי שגם הפעילות עצמה אינה יכולה להיות רציפה.
המשפחות ו"אנשי המנגל" למיניהם פשוט יושבים על מסלול ההליכה…לא בצד..לא ליד… וגם לא כמה מטרים (כמו שהשלטים מורים…) פשוט על מסלול ההליכה/ריצה.
הדבר מאלץ את הרצים/ההולכים לנתב את דרכם בכל דרך אפשרית הכוללת האטה, ירידה לשוליים ועוד.. (רק אתמול נפצעתי בכף ידי מילד שהחזיק שיפוד מברזל באמצע מסלול ההליכה).
במצב הדברים הנוכחי נפגמת ההנאה של העוסקים בספורט הנאלצים להתאים את עצמם לבאי הפארק במקום שהמקום יהווה כפי שהיהמאז ומתמיד כר מקומי של הנאה הדדית.
חשוב לציין שבעבר הייתי עדה לסיורים של מאבטחי הפארק שהיו מעירים לאנשים שעוברים על הוראות המקום, אף גם זה לאחרונה לא נראהמאבטחים נעלמו מהמסלולים לאחרונה(מה שכן נראה, זה הרכבים החדשים שלהם והיותם יושבים במשרדים ללא מעש..).
לסיום אני בטוחה שאני מדברת בשם רבים אחרים כאשר אני קוראת לרשויות לטפל בעניין.
באותה הזדמנות נשמח אם העירייה תוסיף שלטים המציינים את המרחקים במסלולי ההליכה בפארק.
