"מה לעשות לגעגועים שלי אליך. מה לעשות לאהבתי ? תעזור לי אלתרמן שלי. לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת והרי בשבילי זה יהיה שיא האושר. .." כך כותבת לו אהובתו צילה בינדר הציירת, שהקדישה את חייה כדי להיות במחיצתו.
מתי התחיל אלתרמן לכתוב שירה? מוריו בגמנסיה הרצליה מעידים שהיה תלמיד בינוני וחיבוריו לא רמזו על יכולת כתיבה משובחת…. למרות שידע עברית מהבית….(אביו יצחק אלטרמן {כן, בט'} היה מפקח על הגננות והוא גם שכתב את שיר הילדות המוכר "יש לנו תיש….") ואילו חבריו לכיתה סיפרו על בחור מתבודד וביישן….
בגיל 19 נשלח לפריז ללמוד ב"סורבון". כל עולמו השתנה. הוא נחשף לבתי הקפה הקטנים שבעיר, למשוררים שכתבו על עירם, לציירים ונשים הפריזאיות….
תשע שנים מאוחר יותר יוציא את ספר שיריו הראשון "כוכבים בחוץ" שהפתיע את כולם בסגנון הכתיבה החדשני ונחשב עד היום לאחת מפסגות היצירה השירית. אלתרמן מצליח לתפוס את המקום הראשון ברשימת המשוררים העבריים באותה תקופה ומבסס את מעמדו כ"נסיך השירה העברית".
חייו הפרטיים לגמרי לא היו פרטיים…. כל תל-אביב ידעה על המשורר שיש לו "אשת חוק ואשת חיק". אישתו, השחקנית רחל מרכוס ידעה על הרומן המתוקשר עם הציירת צילה בינדר והחרישה כי "לחיות עם מישהו כזה, זה לחיות למרגלות הר געש.. קשה לחיות איתו, קשה פי כמה – בלעדיו…"
אלתרמן אהב נשים. הוא נישא בגיל 25 לרחל מרכוס לא לפני שניהל כמה רומנים עם כמה מבנות ישראל: עבריה שושני, הניה זיסלא ועוד…
אבל אהבתו הגדולה הייתה לבתו תרצה אתר שהייתה משוש חייו ומשוררת גדולה בזכות עצמה ולעירו תל אביב עליה כתב את מיטב שיריו ובכך הפך להיות היחצ"ן הכי טוב של העיר.
"דצמבר – חֹדֶש מקֻטַר
ריחות תפוח ומטר…
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב"
באחד מהראיונות איתו אמר: "אלמלא הייתי אדם הייתי רוצה להיות רחוב…."
כמו בחייו גם במותו סבבוהו הנשים שאהב. רחל, האישה החכמה והטובה הזמינה את צילה להיות ליד אלתרמן בשעותיו האחרונות ואף ישבה איתה יחד בזמן "השבעה".
כנראה שלנצח נהיה שיכורים משיריו של אלתרמן כי "מכל הסופרים והמשוררים המתים – אלתרמן הוא החי ביותר".
