טיעונים אשר תומכים בסירוס:
• בעל חיים מסורס לא מייצר המלטות מיותרות: בעולם בכלל, ובישראל בפרט, משמידים בכל שנה מיליוני בעלי חיים, אשר לא נמצאו להם בתים. סירוס ועיקור תורמים לפתרון בעיית ריבוי האוכלוסין בחיות מחמד! למרות שאנו בדרך כלל שומרים היטב על חיית המחמד שלנו, תאונות עלולות לקרות, ומסיבה זו- כמובן שהסירוס מומלץ.
• סירוס מונע את רוב מחלות הערמונים בשלבים: בלוטת הערמונית- הפרוסטטה- הופכת למוגדלת ומודלקת ברוב הכלבים הלא מסורסים עקב השפעות הורמונליות. מחלות, כדוגמת פרוסטטיטיס, היפרפלזיה של הפרוסטטה, אדנומות פרינאליות ואבצסים בפרוסטטה, נפוצות ביותר בכלבים זכרים. רוב המחלות האלה לא קיימות או נרפאות עקב סירוס.
• סירוס מפחית בעיות אגרסיביות: בעיות אגרסיביות נפוצות ביותר בכלבים זכרים, כולל אגרסיביות דומיננטיות, אגרסיביות כתוצאה מפחד, אגרסיביות בין זכרים וסוגים אחרים של אגרסיביות. סירוס הינו חלק בלתי נפרד מהטיפול בסוגי האגרסיה השונים, ועוזר במניעת הופעתם מלכתחילה. כ 50%-70% מהכלבים שסורסו בשל אגרסיביות מראים שיפור רב בהתנהגות או בהעלמותה, של האגרסיביות ללא אילוף מתקן! כמובן, שאילוף תמיד חשוב בהעלמת הבעייה או מניעתה, במקביל גם לסירוס.
• זכרים מסורסים נוטים הרבה פחות לבעיות התנהגות כדוגמת שוטטות, בריחה מהבית, סימון רהיטים או התנהגויות מיניות אחרות לא רצויות, כגון אוננות.
• סירוס מונע לחלוטין סרטן אשכים בכלבים זכרים: סרטן האשכים הינו הסרטן הנפוץ ביותר במערכת המין הזכרית, ומהווה אחד הגורמים הנפוצים ביותר בזכרים לא מסורסים בכלל. כאשר מוסרים האשכים בזמן הסירוס, הכלב הופך לחופשי מסיכון זה.
• סירוס עוזר במניעת מחלות שונות, מדבקות, ולא מדבקות: כלבים זכרים עלולים לעבור תהליך "סינדרום נשיות", אשר הינו קשור ליצירת הורמוני מין. המחלה אינה מופיעה בכלבים שסורסו בגיל צעיר! לכלבים לא מסורסים מבוגרים יש נטייה להרניות פרינאליות, שנמנעות לגמרי על ידי סירוס. בגזעים מסויימים, סירוס פותר או מונע לחלוטין בעיות עור ומחלות מדבקות חמורות שונות, כמו גם קיימת ירידה ברגישות לטפילים שונים.
טענות אשר מתנגדות לסירוס:
• עלולה להיות עלייה במשקל לאחר סירוס: לחיית מחמד קיימת נטייה לעלייה במשקל לאחר הסירוס. הסרת הורמוני המין נוטה להאט את המטבוליזם של בעל החיים במעט, למרות שמחקרים לא הוכיחו הבדלים גדולים בין בעלי חיים מסורסים ובעלי חיים לא מסורסים. מכל מקום, כלבים רבים עוברים את ניתוח הסירוס בזמן ההגעה לבגרות. בזמן זה בחייהם, גם כלבים שלא סורסו, מתחילים להעלות במשקל ולהרגע מעט, ולכן, כל שינוי בחיית המחמד לא בהכרח קשור לסירוס. אם אתם מבחינים בעלייה במשקל הכלב לאחר הסירוס, פשוט הפחיתו את כמות המזון שהוא מקבל, והגבירו את כמות ההתעמלות היומית שלו.
• כלבים מסורסים עלולים להיות גבוהים יותר מכלבים לא מסורסים: כלבים שסורסו לפני הגיעם לבגרות מלאה עלולים להיות גבוהים מעט יותר מאשר אילולא סורסו. הורמוני המין משפיעים על סיום צמיחת העצמות בכלבים צעירים. מכיוון שהורמוני המין לעולם לא מצויים בכלב שסורס בגיל צעיר, יש לעצמות נטייה לצמוח יותר מאשר בכלבים לא מסורסים. ההבדל אינו גדול בסך הכל, ומכיוון שכלבים מסורסים אינם כלבי תערוכות, אין לעניין משמעות רבה. כאשר מסרסים לאחר הבגרות המינית, לא מתעוררת בעיית צמיחת יתר של עצמות.
• כלבים מסורסים עלולים לחוות קשיים בשליטה על מתן שתן: חלק מהכלבים מפתחים בעייה זו לאחר שסורסו. הבעייה נפוצה בעיקר בכלבות, אולם עלולה לקרות גם אצל זכרים. ההנחה היא, כי הבעייה נובעת מכך, שלהורמוני המין יש תפקיד בחיזוק שלפוחית השתן, ובהעדרם- עד כ 20% מהכלבות חווית קשיים בשליטה על מתן השתן. למזלנו, בדרך כלל הבעייה לא משמעותית בחיי היומיום, ולרוב, ניתן לפתור אותה בעזרת תרופות (כדוגמת: פנילפרופנולאמין). כדאי לזכור, כי כלבים רבים נוטים לפתח בעיות אי שליטה במתן שתן גם אם אינם מסורסים.
• כלבים מסורסים נוטים לפתח בעיות עם בלוטת התריס: כלבים אחדים, בייחוד כלבות, מפתחים נטייה לירידה בתפקוד בלוטת התריס לאחר עיקור או סירוס. למרבה המזל, הטיפול בבעיה פשוט, באמצעות כדורים, ואינו יקר. כמו כן, גם כלבים רבים, שאינם מסורסים, נוטים ללקות בבעיות עם בלוטת התריס, וקיימת גם נטייה גנטית לתופעה, למשל אצל כלבים מגזע לברדור.
• סירוס הינו תהליך פולשני: קיימים סיכונים בכל ניתוח, גם בשל הניתוח עצמו, וגם בשל ההרדמה. למרות הנאמר, אחוזי הסיכון בבעלי חיים בריאים נמוך ביותר, בעיקר בשימוש בחמרי הרדמה מתקדמים ולאחר בדיקות טרום ניתוחיות, כגון בדיקת דם.
• סירוס הינו יקר: עלותו של ניתוח סירוס הינו כמה מאות שקלים, וכיום- גם מי שאין תקציב זה בידו יכול לסרס דרך עמותות או צער בעלי חיים, בעלויות מוזלות מאוד.
• גודל איבר המין בכלבים שסורסו לפני גיל הבגרות עלול להיות קטן מאשר בכלבים שלא סורסו: בכלבים שסורסו לפני גיל הבגרות נכון הדבר לפעמים, אך אינו משמעותי, אלא באם יש נטייה גנטית לבעיות רפואיות בשלפוחית השתן.
אנו מקווים, כי טענות אילו יסייעו בהחלטה בנושא…
