בתחילת החודש ברכנו על חודש מנחם אב כאשר בעוד מספר ימים בתשעה באב נצום ונתאבל על שריפת בית המקדש הראשון והשני.
כך אמר הנביא זכריה (ח' יח'- יט') ''ויהי דבר אדוני צבאות אלי לאמור: כה אמר אדוני צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו '' הפעם ננסה במסגרת כתבה זו להתייחס לאירועים שהביאו לחורבן בית ראשון בידי נבוכדנצר מלך בבל.
והמעשה כך היה: לאחר מות יהויקים ישב על כסא המלכות בנו יהויכין בן ה – 18 , מלכותו נמשכה שלושה חודשים. כאשר גדודי הכשדים הגיעו לירושלים וצרו עליה ונבוכדנצר עצמו הופיע לפני העיר, המלך הצעיר נבהל בשמעו שמלך כשדים האדיר הגיע ולכן הסגיר את העיר ואת מלכותו בפני המלך האדיר. נבוכדנצר נקם ביהויכין על מרד אביו יהויקים והגלה אותו, את האליטה החברתית ואת בעלי המלאכה לבבל. יחד איתם הובאו לבבל גם האליטות החברתיות של ערי השדה ובארץ נותרה דלת העם. אוצרות בית המקדש ואוצרות בית המלך הועברו גם הם לבבל והושארו רק כלי הנחושת כול זה קרה בשנת 597 לפנה''ס הנוצרית במקום יהויכין המליך נבוכדנצר את צדקיהו כמלך על יהודה.
כרגיל אצלנו היו ביהודה שתי מפלגות האחת מפלגת החירות הקיצונית אשר דרשה להוריד את עולו של נבוכדנצר מיהודה ומנגד מפלגת אוהבי השלום, אשר העדיפה לשאת בעול הכשדים אך להבטיח את הישארותם בירושלים בעיר הקודש. בתווך עמד הנביא ירמיהו אשר תמך בשואפי השלום כישעיהו בזמנו לדבריו ממלכת יהודה צריכה לעצור את שאיפותיה המדיניות ולדאוג לתיקון המצב הפנימי.
בשנה הרביעית למלכות צדקיהו הייתה תסיסה גדולה בעמים שמסביב ליהודה אשר בקשו למרוד בנבוכדנצר מלך בבל , נגד מגמה זו נלחם ירמיהו ואף הלביש על עצמו מוטות עץ כאות להשלמה עם המצב הקיים, צדקיהו המלך נבהל מרוחות המרד בעם במיוחד כאשר שליחים מהעמים שמסביב ליהודה ביקשו לחתום על הסכמים למרוד במשותף כנגד בבל .
יהויכין שלח שליחים לבבל כדי לפייס את המלך ולומר לו שאין בדעתו למרוד, אך כעבור זמן שוב התלהטו הרוחות והמלך חתם על הסכם עם מצרים למרוד במשותף כנגד מלך בבל בניגוד לדעתו של ירמיהו ואכן בשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו בשנת 589 לפנה''ס נבוכדנצר שלח חיל גדול ושם מצור על ירושלים צדקיהו שלח שליחים וביקש עזרה מירמיהו שיתפלל בעדו ובעד עמו וידרוש באלוקים ויבקש סליחה , ירמיהו יעץ להיכנע בפני הכשדים ובפעילותו זו, הביא לידי כך שהושם בבית האסורים והמצרים שבאו לסייע ליהודה הובסו על ידי נבוכדנצר.
לאחר מכן נמשך המצור על ירושלים עד לכידת העיר שנגרמה בשל הרעב והמגיפות ובגלל מלחמות פנימיות בין הפלגים השונים ובסופו של דבר הביא לחורבן ירושלים ולשריפת בית המקדש, המלך ניסה לברוח מירושלים עם חילו בתקווה שיוכל להקים התנגדות מחוץ לעיר אך הדבר לא עלה בידו, שארית הפליטה שנשארו בחיים לאחר הטבח הוגלו לבבל ובסופו של דבר כפי שנאמר יום תשעה באב הוא יום צום ואבל אשר השאיר את רישומו עד ימינו אנו, תקוותנו שיבוא יום שנבואתו של זכריהו תתקיים.
