השבוע נערך מפגש ראשון בין תלמידי בית הספר עציון בבני ברק, המיועד לתלמידי חינוך מיוחד, לבין חונכי התלמידים ממכללת אורות ישראל. הסטודנטים במכללה שותפים זו השנה השלישית לפרויקט הייחודי של מט"ח, במסגרתו הם מתכתבים דרך מערכת ממוחשבת עם תלמידים בעלי מוגבלויות מתיכון לחינוך מיוחד בת"א. מטרת הפרויקט היא לטפח פעילויות של תקשורת חברתית בקרב התלמידים, חיזוק המיומנויות והשליטה שלהם במחשב, וקידום יכולותיהם בהבעה בכתב. בפרויקט משתתפים כ-15 סטודנטים להוראה במכללה, כאשר כל סטודנט חונך תלמיד במשך שנה, עד רגע השיא שהוא המפגש ביניהם. "התלמידים מחכים למפגשים מידי שבוע", סיפרה שלומית שגיא, מנהלת בית הספר, "הפרויקט עוזר לתלמידים לתקשר עם העולם החיצון והוא חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי בבית הספר".
שרה הופמן, רכזת הפרויקט בבית הספר, מלווה את הפרויקט כבר 4 שנים. הופמן: "הפרויקט תרם לילדים המון. הם זכו להכיר מעין אח גדול- חבר טוב, ששמר על קשר רצוף לאורך כל השנה. החונכים ממכללת אורות ישראל תמיד עודדו והתעניינו, מדי שבוע היתה ציפייה גדולה בקרב התלמידים למכתבים של החונכים. היתה התרגשות גדולה סביב המפגש המתוכנן, התכוננו לזה כמעט חודש. כל ילד כתב מכתב פרידה והערכה לחונך שלו".
מרים זאנו, אמו של אביעד, חניך בן 20 בפרויקט הסובל מתסמונת חל"ב, מספרת על ההשפעה של אור גלילי, חונך וסטודנט במכללת אורות על בנה: "עצם העובדה שאביעד יוצא מהבית" פתחה, "ונפגש עם חברה שונה זה מאוד מועיל, זה מרגיע אותו, הוא מאוד נהנה מזה. אביעד הוא ילד מאוד סגור, בדרך כלל הוא לא אוהב לדבר על חייו האישיים, ולמרות זאת, כל פעם שהוא ראה שהגיע אליו מכתב מגלילי הוא קפץ מאושר והשוויץ שהוא קיבל מכתב. הוא הרגיש שלמישהו איכפת ממנו, שמישהו זוכר אותו. הוא התקדם מאוד בעקבות הפרויקט, עכשיו הוא מרגיש מאוד חי. החיבור עם אור נתן לו את התקווה שגם הוא יוכל להצליח בחייו. אור עזר לאביעד להאמין שהוא מסוגל להתגבר על הבעיות שלו. אני מאוד מקווה שאביעד יהיה שותף לפרויקט גם בשנה הבאה הפרויקט יקר לליבי, וחשוב יותר- ללבו".
באחד המכתבים שנכתבו ע"י תלמיד לסטודנט להוראה מהמכללה נכתב: "למדתי ממך הרבה, הבנתי שהלימודים חשובים מאוד. אני מודה לך על האוזן הקשבת וההתעניינות הגדולה בשלומי ובמעשי כל השנה. אני מאחל לך שתצליח בלימודים, תסיים בהצלחה ותהיה מורה וחונך טוב לתלמידיך כמו שהיית בשבילי".