בחלק הקודם הצבענו על כך שתופעת הבדידות הינה רחבה וחוצה גילאים. כולם, החל מבני נוער, החיילים של המחר, מחפשי הזוגיות, בני ה 40+ והקשישים סובלים ממנה.
ראינו כי בשל ההנחה שהיתה רווחת שנים רבות, כאילו התופעה מאפיינת קשישים ולא אוכלוסיות אחרות, עיקר המענים בתחום זה ניתנו לקשישים, וגם כיום יוזמות ציבוריות ופרטיות, שמטרתן הפגת בדידות חברתית במוצהר הינן מעטות.
בחלק זה נסביר מהי ההגדרה של בדידות ונתחיל לעמוד על המאפיינים האישיותיים של האנשים הסובלים מקושי זה.
ההגדרה של בדידות
בדידות מוגדרת כפער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל. היא מומשגת כתופעה סובייקטיבית וכתוצר של תהליך הערכה של הקשרים החברתיים העומדים לרשותו של האדם, שביעות רצון נמוכה מהם בשל מספרם או איכותם, וכן פער בתפיסה בין הרצוי למצוי בתחום זה. כך שאדם יכול לחוש בדידות גם אם הינו בעל קשרים רבים, אך מעטים בעיניו, או כאלו שאינם עמוקים דיים.
ישנה התייחסות מחקרית לבדידות על ציר הזמן:
בדידות כרונית מוגדרת כמצב בו חוסר שביעות הרצון מהקשרים החברתיים נמשך שנתיים ומעלה.
בדידות זמנית או מצבית: בדידות הנגרמת בשל משבר או מעבר התפתחותי צפוי (כגון מעבר דירה, גירושין, שינוי תעסוקתי וכדומה) שגרם לשינוי ברשת החברתית. לפני ואחרי מצב זה, אנשים מפתחים קשרים חברתיים טובים ומשביעי רצון.
הנקודה החשובה בהגדרה של בדידות, היא שמדובר בתופעה סובייקטיבית. מדוע זה חשוב? כי לעיתים במיוחד כשמדובר בבני נוער, אך לא רק, יתכן שהוריהם או בני משפחתם יחשבו שהם סובלים מבעיה חברתית, והראיה לכך מיעוט החברים בהם הם ניחנים, אך מבחינתם אין זה כך, וההיפך.
נתקלתי במקרים בהם אנשים היו מעוטי חברים מתוך בחירה ולא סבלו מתחושת בדידות, ולעומתם באחרים שאמנם היו מוקפים בחברים, אך איכות הקשר ועומקו גרמה להם לחוש בדידות.
כך שבעיני, כמי שעוסקת בתחום מספר שנים לא מבוטל, ההגדרה הנכונה יותר היא זאת המתייחסת לבדידות על ציר הזמן, במיוחד לבדידות שמוגדרת ככרונית, דהיינו מעל שנתיים.
מדוע? כי בדידות זמנית או מצבית, יכולה להיעלם עם חלוף הזמן, בשל יכולתו של האדם לשוב וליצור קשרים חדשים, ואילו במצב בו מדובר על בדידות כרונית, אין זה כך.
היכולת ליצור קשרים חדשים לוקה בחסר. בלא טיפול נפשי פרטני או קבוצתי בו תעשה עבודה על רכישת מיומנויות חברתיות, הזמן יעבור והטבה ושיפור בתחום זה, לא יתרחשו.
זאת משום שלבדידות כרונית יש סיבה.
גורמים לבדידות
אחד הגורמים לבדידות, הוא הגורם האישיותי: בדידות כרונית היא תוצר של קושי ברקימת קשרים משמעותיים על פני זמן. נתמקד בממצא הראשון לפיו, נמצא כי אנשים בודדים ניגשים לאינטראקציות חברתיות מתוך עמדה צינית. הם רואים את עצמם ואת זולתם באופן שלילי.
כלומר טרם נוצר קשר ראשוני, וגם אחריו, ישנן הנחות יסוד מוקדמות בקרב אנשים אלו, שאנשים באופן כללי אינם נחמדים, טובים ועוד הנחות שליליות מעין אלו.
ההנחות האלו משפיעות על התנהגותם ומייצרות התנהגות שלילית כלפי הזולת, לרוב לא מודעת וזה בתגובה עלול לדחות אותם משום כך. הדחייה הזאת מחזקת את הנחותיהם אמונותיהם וציפיותיהם השליליות המוקדמות מהזולת ונותנת להן תוקף ומעמד של הוכחה ניצחת, לנכונות העמדות השליליות איתן הגיעו אל האינטראקציה החברתית, וחוזר חלילה.
מעגל אכזרי מעין זה עלול להימשך שנים רבות כשכל כשלון רק מחזק את העמדה השלילית ומקבע אותה.
מאין נובעות הנחות היסוד והאמונות השליליות? הנחות יסוד ואמונות שליליות על הזולת אינן נוצרות בחלל ריק. קדמו להן אירועים שליליים שיצרו אותן. אם מדובר בגיל הילדות, יתכן שיש ברקע סיפור של חרם, התנהגות אכזרית, הצקות, לעג ואלימות פיזית או מילולית מצד הזולת. אירועים אלו מותירים משקעים ומולידים אמונות, וכפי שראינו הזמן לא יגרום להן להיעלם מעצמן אלא להיפך.
לכן אם זיהיתם אצל ילדיכם קיומה של בדידות חברתית (כזאת שלילד שלכם לא טוב איתה ואינה התחושה האישית שלכם כפי שהסברנו) לצד תפיסות ועמדות שליליות כלפי אנשים, התייחסות מבטלת לכך או כזאת שאינה מכירה בקיומה של בעיה אינה מועילה.
ככל שתטפלו בכך מהר ייטב, ובעשותכם כן דעו שאתם מצילים אותו מחיים ארוכים של בדידות.
מחברת הכתבה: שירלי קורין עו”ס מנחה קבוצות חברתיות
מספר טלפון:050-6998715
מייל: [email protected]
למעבר לקבוצת הפייסבוק “חבר’ה – קבוצות חברתיות”