"בצעירותי, בסוף שנות החמישים (של המאה הקודמת) נסעתי במשלחת נוער ישראלית מביאריץ לפאריז ברכבת לילה. היינו עשרים צעירים וצעירות בקרון שמיועד לעשרה. היה צפוף, היינו עייפים. ישבנו ושכבנו זה על זו, ידה על כתפו, ראשו על בטנה.
כך היינו, ערימת ילדים. שעתיים חלפו עד שנרדמנו, וכשנרדמנו נשמע קול, ספק לוחש, ספק מתחנן: "אני צריך לבית שימוש". כל הקרון התעורר ומהומה התפתחה: אידיוט, מה אתה עושה? תיזהר, איי…אתה דורך לי על.. אל תפתח את האור…
את סיפור המסע הזה סיפר פרופ' אדיג'ס, גורו תורות ניהול בעל שם עולמי, וקרוב משפחה יקר. כאנלוגיה להתנהלות ארגון במשבר.
לפעמים בארגון, קל יותר להשתין במכנסיים מאשר לעורר מהומה בכל הרכבת.
אתה יושב ואומר לעצמך: הארגון במשבר, צריך שינוי וכולם צריכים להסכים אבל אתה חושש שזה יצעק עליך וההוא יתרגז ויבעט. הארגון שלנו הוא הקרון ואף אחד לא יכול ללכת לבית שימוש. אז מזמינים יועץ.
היועץ מציץ מחלון הקרון, חוזר למשרדו הממוזג, מכין דוח והמלצה אותה הוא משחיל לקרון הרוחש דרך החלון בצירוף חשבונית עתירת שקלים. והמלצתו: דרוש שינוי כיוון: סעו לרומא. כולם קוראים את הדו"ח ומהנהנים בהסכמה, אבל איך תיסע לרומא אם אתה לא יכול ללכת לבית שימוש?
פעמים רבות נופל הייעוץ גם אם העצה נפלאה אך אינה מתחשבת בפרטים הקטנים, בפוליטיקה הפנימית ובפחדים האנושיים ביותר. כמה קשה לפרק פחדים, להתמודד עם מתנגדים וניגודים. האם גם את/ה מעדיף/ה לפעמים להשתין במכנסיים?
