בית הספר נפתח, בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, עוד לפני קום המדינה ופעל בתקופות מכוננות-בימי המנדט הבריטי והמחתרות, בימי מלחמת העולם ה-2 וכן בימי קום המדינה-עד ששעריו נסגרו ב-1960. אוכלוסיית בית הספר כללה את בני העליות הרביעית והחמישית. מנהלו הראשון היה שמואל כהן, אחריו ד"ר אלימלך רימלט, שעל שמו נקרא רחוב ברמת-גן, לימים הפך להיות סגן ראש העיר, ח"כ ושר הדואר בממשלת גולדה מאיר.
מערכת השעות בבית הספר כללה מקצועות קונבנציונליים כמו עברית, תנ"ך, חשבון, גיאוגרפיה, מלאכה, התעמלות וחקלאות. אף שבית הספר לא היה דתי – מידי יום מיד אחרי התעמלות הבוקר, נפתחו הלימודים בתפילה "מודה אני". בשעת התפילה חבשו התלמידים כובע ברט לראשם, וכך היה נהוג גם בשיעורי תנ"ך.
בין יוזמי הרעיון: טוביה מילנר מי שכתב את הספר "זיכרונותיי מרמת גן בשנות ה-30 וה-40" וזאב דגני בוגר המוסד ועוד.
לאורך שלושה עשורים של פעילות הצמיח המוסד לא מעט בוגרים מצליחים ובין תלמידיו בעבר ניתן למצוא פרופסורים ואנשי אקדמיה: פרופ' רות לפידות -כלת פרס ישראל בתחום חקר המשפט ובעבר יועצת המשפטית של משרד החוץ, פרופ' לכלכלה אמוץ מורג ואחיו פרופ' שלמה מורג חתן פרס ישראל במדעי היהדות, -פרופ' לבוטניקה יואב ויזל ז"ל ועוד.
