בדידות חברתית הוא נושא שעד לאחרונה מיעטו לעסוק בו. שלא כמו באנגליה שהכירה בכך שמדובר בתופעה נפוצה מאד ורחבה, והגדילה לעשות ומינתה שרה שהופקדה על משרד לענייני בדידות!,
כאן כשמדברים על התופעה, מתרכזים באוכלוסיית הקשישים שנוח יותר לייחס לה קושי זה.
מה שידוע פחות הוא שכולם, בכל גיל החל בבני נוער וכלה בקשישים, על כל הרצף הגילאי שביניהם, חשופים לסכנת הבדידות והשלכותיה.
היותו של אדם מבוגר שרוי בבדידות, נתפסת כלגיטימית בשל הגיל המתקדם ואובדן של בני זוג וחברים שהלכו לעולמם לאורך השנים.
מועדוני קשישים מציעים לבאים בשעריהם, שלל פעילויות חוגים, הרצאות וסדנאות, על מנת למלא את היומיום בתוכן משמעותי ואיכותי, וגם על מנת להפיג בדידות.
אנשים בגילאי 40 ומעלה הסובלים מבדידות כרונית ומעוניינים לעבות את הקשרים החברתיים שלהם, יכולים להצטרף לקבוצות לבודדים בתוך חלק מלשכות הרווחה ברחבי הארץ, ובמסגרת זאת ליהנות מפעילויות חברתיות שונות, או לקבוצות חברתיות שמופעלות ע"י יזמים פרטיים, אך פרט לכך לא קיימים מענים נוספים.
ובקרב הצעירים יותר? כפי שלמדו על בשרם אנשים שמחפשים קשר זוגי בלחיצה על מקש, הרשת מזמנת ככל רשת, נפילה בפח.
אולי אין זה מקרה שכך היא נקראת, כי ממקום שמציע לכאורה יכולת קיום קשר אינסופית מחד, היא טומנת בחובה לא מעט סכנות מאידך. בוגרים וצעירים כאחד, הולכים שלל אחר התמונות הריקות שמאחוריהם הבטחה גדולה לקשר, ומבזבזים על כך זמן יקר.
ומה עם החיילים? גם בקרב חיילים, רבים הם הסובלים מבדידות וקשיים חברתיים. כקב"נית במיל' נתקלתי בחיילים רבים, יפים, רהוטים ומוכשרים שסבלו מבדידות קשה. רבים קיוו כי עם השירות הצבאי, יוכלו להשיל מעליהם חוויות עבר כושלות בתחום החברתי, ויצליחו לבנות מציאות חברתית אחרת, למרבה הצער ברוב המקרים, התקווה הזאת אינה מתממשת.
והנוער, החיילים של המחר – הוא סובל יותר מכולם.
כנס ועידת הרווחה הרביעי שהתקיים בשנת 2018 בת"א, עסק רובו ככולו בבדידות, ובו דווח על נתון מדהים – 60% מבני הנוער בארץ חווים בדידות (1).
הציפייה מבני הנוער היא שאיכשהו עליהם להסתדר. הרי יש כל כך הרבה מקומות בהם הם יכולים להכיר חבר'ה חדשים בני גילם, והרשתות החברתיות נותנות תחושה של אפשרויות בחירה רבות משהיו בעבר, כשכל שצריך על מנת ליצור קשר הוא הקשה על המקלדת בנייד. אז זהו שלא. אין זה כך.
בדידות לא מטופלת שראשיתה בגיל הנעורים, עלולה להימשך שנים רבות, להיגרר לגילאי צבא, אחרי צבא, ולהמשיך הלאה עד גיל זיקנה כבדידות כרונית.
כמי שמנחה קבוצה חברתית של גילאי 40 + ומעלה, אני רואה כיצד כישורים חברתיים לקויים ומיומנויות חברתיות חסרות, שניתן היה לשפר בגיל צעיר, הולכים והופכים לחלק מהזהות של האדם המבוגר, ואותו כבר הרבה יותר קשה לשנות.
לכן, אם אתם מזהים כי הנכם סובלים מבעיה חברתית, מומלץ כי תפנו לטיפול פרטני או קבוצתי בבעיה. אל תחכו. הזמן לא יעשה את זה קל יותר, להיפך.
מחברת הכתבה: שירלי קורין עו"ס מנחה קבוצות חברתיות
מספר טלפון:050-6998715
מייל: [email protected]
למעבר לקבוצת הפייסבוק "חבר'ה – קבוצות חברתיות"
מראי מקומות:
- כנס ועידת הרווחה ה 4 2018 בנושא בדידות. מתוך ההרצאה "כיצד חווים בני נוער בדידות ומה ההשלכות.